יותר מ-3,000 טילים מונחים ומטוסי יירוט שימשו ב-36 השעות הראשונות של המתקפה האמריקאית-ישראלית נגד איראן, וחשפו חולשה משמעותית בשרשרת האספקה.
אנליסטים במכון פיין מעריכים כי בתגובה, איראן שיגרה יותר מ-1,000 כלי נשק ברחבי האזור — כ-380 טילים בליסטיים, כ-700 מל"טים מסוג "שהד" וכ-50 טילים נגד מטוסים.
מטח זה עורר מאמצי יירוט נרחבים מצד ארצות הברית, ישראל ומדינות המפרץ, שכולן הותקפו בתגובות הנגד של טהרן.
בשלב הפתיחה של המבצע, כוחות ארצות הברית השתמשו במגוון רחב של נשק התקפי, כולל 210 פצצות מונחות מדויקות JDAM, 120 טילי שיוט טומהוק, 120 מל"טים זולים ו-90 טילים נגד קרינה AGM-88 שכוונו למערכות המכ"ם האיראניות.
כוחות ישראליים ביצעו גם הם תקיפות נרחבות, תוך שימוש בכ-280 פצצות מונחות ספאייס, 140 ערכות פצצות חכמות, 70 טילים על-קוליים רמפייג' ו-50 טילים שיוט או שיוט איטי דלילה, על פי האומדנים.
מיירטים מילאו תפקיד מרכזי
מערכות הגנה שימשו גם הן באופן נרחב ליירוט התקפות איראניות.
ארה"ב שיגרה כ-180 מיירטים ימיים מסוג SM-2/SM-3/SM-6, 90 טילים מסוג פטריוט PAC-2/PAC-3 ו-40 מיירטים מסוג THAAD, בעוד שישראל הפעילה 70 מיירטים מסוג כיפת ברזל תמיר, 40 טילים מסוג חץ ו-35 מיירטים מסוג קלע דוד.
גם השותפים האזוריים השתתפו במאמצי ההגנה האווירית, כאשר מדינות המפרץ שיגרו כ-250 מיירטים מסוג פטריוט PAC-3 ו-30 טילים מסוג THAAD, כך עולה מההערכות.
לפי דיווחים בתקשורת, חילופי הטילים והמל"טים האינטנסיביים הדגישו אתגר אסטרטגי רחב יותר.
אמנם מערכות ההגנה יירטו את מרבית ההתקפות הנכנסות, אך העלות והכמות של התחמושת ששימשה לכך מהוות נטל כבד על שרשראות האספקה המערביות.
חידוש מלאי הנשק אינו רק אתגר פיננסי, אלא גם בעיה בשרשרת האספקה הקשורה למינרלים קריטיים, כולל קובלט, טונגסטן ואלמנטים נדירים שהם חיוניים למערכות הנחיה, אלקטרוניקה ומנועי רקטות.
רבים מחומרים אלה מקורם בספקים מוגבלים, כאשר סין שולטת בכמה שוקי מינרלים מרכזיים, מה שמעלה חשש כי סכסוך ממושך עלול לחשוף נקודות תורפה ביכולת הייצור הביטחונית המערבית.
