ככל שמתקרב לוח הבחירות בפוליטיקה הישראלית, החיפוש אחר איזון בתוך מה שמכונה גוש "האנטי-נתניהו" הופך גלוי יותר ויותר.

בהקשר זה, שרת המשפטים לשעבר איילת שקד חוזרת למרכז המחלוקת עם ראיון שלה ל-N12:

לדברי שקד, אם נפתלי בנט ואביגדור ליברמן ימצאו מכנה משותף, תצמח "אלטרנטיבה רצינית" עבור מצביעי הימין, ואלטרנטיבה זו עשויה להרחיב את הגוש המתחרה בליכוד של נתניהו.

מה שהעצים באמת את התפרצותה של שקד לא היה רק ​​הדינמיקה של הבריתות; אלא ההצהרה הברורה שהוא אמר בנוגע לתקופה שאחרי ה-7 באוקטובר:

 לדבריו, נתניהו צריך "ללכת הביתה". הצהרה זו העבירה את הדיון מטקטיקות יומיומיות לדיון של "אחריות פוליטית" ו"שינוי מנהיגות".

אות החזרה של בנט, חיפושה של שקד אחר "גשר"

הכנותיו של נפתלי בנט לחזרה לפוליטיקה נדונות מזה זמן. רישומו של מפלגה חדשה ושמה הזמני, "בנט 2026", מעידים כי חזרתו אינה עוד רק "כוונה", אלא הכנה מאורגנת.

יתר על כן, מבנה חדש זה הוא פרויקט ששקד אינה מעורבת בו. הדבר מצביע על כך שגורמים שיכולים למשוך קולות מאותו מאגר בקרב מצביעי ימין מנסים שיטות שונות תוך כדי שאיפה לאותה מטרה.

גוש האופוזיציה השואף להחליף את נתניהו כולל דמויות כמו לפיד, אייזנקוט, גנץ וגולן; אולם לא לכולם יש את אותו קו אידיאולוגי. לכן, למרות שהמטרה של "הדחת נתניהו" משותפת, הצורך בתוכנית מינימלית משותפת להקמת ממשלה חדשה הופך להיות קריטי יותר ויותר.

אחד הנושאים החמים ביותר בחיפוש אחר תוכנית מינימלית הוא שירות צבאי חובה (גיוס אוניברסלי). ליברמן פנה בגלוי לבנט-לפיד-איזנקוט, וביקש הבטחה לתמיכה בחוק המאפשר לכולם, "ללא יוצא מן הכלל", לשרת בצבא. יתר על כן, לשון הפנייה הייתה כוללנית במיוחד: "יהודים, מוסלמים, נוצרים, דרוזים וצ'רקסים". הוא הציע מודל דו-צדדי: קו צבאי שייקבע על ידי הצבא הישראלי וקו שירות אזרחי "משמעותי".

צעד זה מגיע בתקופה של ביקורת גוברת על טיפול הממשלה הנוכחית בנושא השירות הצבאי החרדי, וגם מפעיל לחץ על ראשי האופוזיציה לקבל "התחייבויות ברורות כלפי ציבור הבוחרים".

המתיחות הפוליטית לא הוגבלה למשא ומתן פנים-גושי. בנט ונתניהו, באמצעות פוסטים משותפים ב-X, כיוונו זה את זה על רקע מדיניות חמאס ומימון קטאר.

בנט האשים את נתניהו בכך שהוא מספק לחמאס "30 מיליון דולר במזומן לחודש במזוודות", בעוד שנתניהו טען שהתשלומים חודשו וגדלו בתקופת כהונתם של בנט וגנץ. ויכוח זה מצביע על כך שהמשולש של "אסטרטגיית ביטחון + מנגנון מימון + אחריות פוליטית" יחזור להיות נושא מרכזי ככל שהבחירות מתקרבות.