הכור בדימונה נבנה בשנות ה־60 בסיוע צרפתי, והוצג בפני העולם כמתקן מחקר "למטרות שלום".
בפועל, הוא הפך ללב תוכנית הגרעין הישראלית. ישראל מעולם לא הודתה רשמית בהחזקת נשק גרעיני, אך הערכות בינלאומיות מצביעות על עשרות ראשי קרב גרעיניים ברשותה.
מדיניות "העמימות האסטרטגית" נועדה להרתיע יריבים מבלי להודות או להכחיש.
אך המסמכים שפורסמו לאחרונה בארה"ב חושפים כיצד ישראל הצליחה להטעות את הממשל האמריקאי: פקחים שנשלחו לדימונה הובלו לסיורים מבוימים, הוסתרו מהם חלקים קריטיים של המתקן, והוצגו להם הסברים כוזבים על מטרות הכור.
כך הצליחה ישראל לפתח נשק גרעיני "מתחת לאף" של וושינגטון.
ישראל גם מסרבת להצטרף לאמנה לאי-הפצת נשק גרעיני, מה שמאפשר לה להמשיך במדיניות עמימות.
מנהיגים בעולם ניסו להתנגד
הנשיא ג'ון קנדי דרש מישראל שקיפות מלאה והצטרפות לאמנה לאי-הפצת נשק גרעיני. לאחר מותו, הלחץ האמריקאי נחלש.
הנשיא לינדון ג'ונסון קיבל דיווחים על ההונאה אך בחר שלא להתעמת חזיתית עם ישראל.
גם נשיאים אירופיים ניסו להפעיל לחץ, אך נתקלו בחומת שתיקה ובתמיכה אמריקאית לישראל.
כל מי שניסה לחשוף או לבלום את התוכנית מצא עצמו מוחלש פוליטית או הודר מהשיח.
הסתירה מול איראן
בעוד ישראל מחזיקה בנשק גרעיני מחוץ למסגרת החוקית הבינלאומית, היא מתייצבת בחזית המאבק נגד איראן.
כל ניסיון איראני לפתח יכולות גרעיניות, גם לצרכים אזרחיים, מוצג על ידי ישראל כאיום קיומי.
כך נוצר מצב שבו מדינה בעלת נשק גרעיני בלתי חוקי מטיפה לאחרות על הצורך בהימנעות מפיתוחו.
במרץ האחרון, טילים איראניים פגעו בעיר דימונה ובסביבתה, וגרמו לפציעת מאות אזרחים.
התקיפה הוצגה על ידי טהראן כתגובה לפגיעה ישראלית במתקן הגרעיני בנתנז.
האירוע חשף שוב את קיומו של הכור בדימונה והעלה שאלות על אחריותה של ישראל להחזיק מתקן כזה בלב אזורי מגורים.
העלויות הביטחוניות וחוסר הסימטריה
הורשית דינגיל, אנליסט אבטחה במרכז ללימודי אזור באנקרה, מסביר כי מערכות היירוט שישראל מפעילה אינן בנות־קיימא מבחינה כלכלית.
לדבריו, טילי החץ־3, המיועדים ליירוט בגובה בינוני ועד לחלל, הם טילים יקרים במיוחד, ועלות כל יחידה נעה בין 2 ל־4 מיליון דולר.
הוא מציין כי גם מערכות אחרות, כמו מערכת ה־THAAD שארצות הברית שלחה לישראל, מייצרות עלויות יירוט גבוהות בהרבה, כ־13 מיליון דולר לכל טיל.
מולן, הוא מדגיש, עומדים טילים בליסטיים זולים בהרבה, מה שיוצר חוסר סימטריה חריף בעלויות.
דינגיל מוסיף כי על רקע העלייה המתמשכת בהוצאות הביטחון, גם הציבור הישראלי מתחיל להביע מורת רוח מהתמשכות המלחמה ומהמחיר שהיא גובה.
לדבריו, המשברים הקיומיים הללו הולכים ומעמיקים, ושאלות מהותיות מתרבות בקרב הציבור הרחב.
הוא מציג זאת באופן חד, מדוע שיהודי שחי בארצות הברית או באירופה יוותר על הנוחות שלו ויסתכן בבואו לכאן כדי לחיות במקלט? מדוע שיהפוך לכלי בידי מניעים קיצוניים ומטורפים?
לדבריו, אלו שאלות קיומיות שלדעתו רק ילכו ויגברו ככל שהמצב יימשך.
הלחץ הציבורי
גוקאן באטו, אנליסט עצמאי לענייני ישראל וביטחון, מעריך כי הלחץ שמפעילות מדינות המפרץ, לצד הלחץ האמריקאי, ישפיע באופן ישיר על המשך המלחמה.
לדבריו, אם איראן תצליח לעמוד בהרס ובפגיעות שנגרמו לה, סביר שההסלמה לא תימשך זמן רב.
הוא מציין כי נראה שהצדדים כבר מכיילים מחדש את מטרותיהם, וכי הנשיא טראמפ מבצע התאמות בהתאם למצב בשטח.
באטו מוסיף כי האלימות בערד והאיפוק היחסי שהופגן בדימונה מהווים שניהם מסר ברור לגבי הכיוון שאליו עלול האזור להתדרדר.
שילוב בין התקיפות האלימות לבין הרגישות שהופגנה בזירות אחרות מצביע, לדבריו, על תרחישים עתידיים מדאיגים.
במובן זה, הוא מוסיף, המשך המלחמה בתנאי אלימות וריסון כאלה הוא מצב שישראל אינה יכולה לשלוט בו.
הוא מזכיר כי מדיניות הגרעין של ישראל נבנתה במשך עשורים על בסיס שתיקה ו"עמימות אסטרטגית", אך כיום מומחים מסכימים כי העמימות הזו נמצאת תחת לחץ גובר.
באטו מציין כי ישראל אינה מאשרת או מכחישה את קיומו של נשק גרעיני, אך בשילוב עם הרטוריקה הנוכחית והשינוי במעמדה האזורי והבינלאומי, קיימת סבירות ממשית לשינוי במדיניות, עד כדי הפיכתה למעצמה גרעינית מוצהרת.
לדבריו, במקורות אמריקאיים וישראליים כאחד ניכרת נטייה גוברת לפיתוח ושימוש בפצצות גרעיניות טקטיות, כמו ה־B61-12.
אך הוא מזהיר כי שימוש כזה יביא לתוצאות שיפגעו גם בישראל עצמה, שכן השימוש האמריקאי בנשק כזה מצביע על המוטיבציה הישראלית ועל יישום אפשרי שלה.
מהלך כזה, הוא טוען, פוגע במדיניות ההרתעה שישראל נוקטת מאז הקמתה, וגורם לה נזק אסטרטגי משמעותי.
מוסר כפול בזירה הבינלאומית
ישראל: מחזיקה נשק גרעיני מחוץ למסגרת החוקית, תוך שמירה על עמימות, בעוד איראן מואשמת בניסיון לפתח נשק גרעיני, למרות הצהרותיה כי מדובר בתוכנית אזרחית.
המערב מגבה את ישראל ומתעלם מהכור בדימונה, אך מפעיל לחץ מתמשך על איראן.
הפער הזה מעלה שאלות על מוסר כפול ועל יחסי הכוחות במזרח התיכון.
מקור: TRT Hebrew
