נמל התעופה בן גוריון, הממוקם בלב שטח פלסטיני כבוש, הפך בשנים האחרונות לסמל לא רק של תנועה אווירית אלא של מדינה במשבר.
בעוד ישראל מתהדרת בתדמית של "הייטק ניישן", המציאות בשטח חושפת מערכת ציבורית מקרטעת, ניהול כושל, והיעדר תכנון לטווח ארוך.
המצב בנמל התעופה אינו מנותק מהקשר רחב יותר. ישראל, שמציגה עצמה כמעצמה טכנולוגית, מתקשה לספק שירותים בסיסיים לאזרחיה.
הכאוס בנתב"ג הוא תוצאה של מדיניות שמקדשת שליטה ביטחונית על פני תכנון אזרחי, ומעדיפה השקעה בכיבוש ובמנגנוני דיכוי על פני תשתיות ושירותים לציבור.
הכאוס בשדה התעופה הוא לא תקלה זמנית – הוא תוצאה של מדיניות שמתרחקת מדמוקרטיה, שוויון ותכנון בר-קיימא. עבור הפלסטינים, זהו עוד ביטוי למערכת שמתרסקת תחת כובד הסתירות שלה.
