המפלגות הערביות חתמו על מסמך התחייבות לשיבתו של הגוש הרשימה המשותפת, שכותרתו 'הרשימה המשותפת עכשיו', וחתמו עליו יו"ר מפלגת התאגדות לאומית־דמוקרטית סמי אבו שחאדה, יו"ר החזית הדמוקרטית לשלום ושוויון איימן עודה, יו"ר התנועה הערבית לשינוי אחמד טיבי ויו"ר רע"ם (הרשימה המאוחדת) מנצור עבאס; המסמך מתבסס על מסמך לשיקום ההסכמה ונחשב כהצהרה רשמית על חזרת המסגרת הפוליטית לאחר שלב של התמוטטות ופיצול.
הרשימה המשותפת היא ברית בחירות שהוקמה ב־2015 וכללה אז את המפלגות הערביות הבולטות בתוככי ישראל, והיא ייצגה את המיצג הפרלמנטרי הגדול ביותר של אזרחים ערבים בכנסת לפני שהתפרקה בשנים האחרונות.
החתימה בוצעה על רקע לחץ עממי גובר שקידם מחדש את הצורך באיחוד השורה הפוליטית הערבית; המפגש נערך בעיריית סכנין שבצפון ישראל מיד לאחר עצרת ציבורית רחבה שהתקיימה בעיר במחאה על עליית הפשיעה במגזר הערבי בפנים.
ההחלטה פתחה מחדש דיון נרחב ברחוב הערבי לגבי תועלת העבודה הפוליטית המפלגתית, גבולות הייצוג הפרלמנטרי והקשר המתוח בין המפלגות ובין בסיסיהן. ההחלטה לא נתקבלה בריק, היא הגיעה ברגע טעון פוליטית־חברתית שבו מאזנים בחירותיים וארגוניים פנימיים חותכים עם לחץ ציבורי גובר הדורש סידור מחדש של הכותרת הפוליטית הערבית.
המפגש של ההנהגה נערך לאחר מצעד כלל־ארצי רחב נגד פשיעה ואלימות, במצב שאיפיין את היקף הסערה הציבורית והפער הרחב באמון בין השטח לנציגיו.
הצהרת כוונות
בראיון ל־TRT ערבי, הבהיר יו"ר מפלגת ההתאגדות הלאומית־דמוקרטית סמי אבו שחאדה כי מסלול החזרת הרשימה המשותפת "אינו נולד ממחאת סכנין" אלא הוא פרי עבודה שנמשכה כשנה וחצי מאז יוזמת הדיאלוג הלאומי־חברתי, שכללה מפגשים עם התנועות הפוליטיות והגופים הפעילים בחברה הערבית.
הוא ציין כי נערכו מספר מושבים עוד לפני אירועי סכנין בין נציגי המפלגות, והדגיש כי התפיסה שלהם היא שהשלב הנוכחי מסוכן "במובן קיומי", בהתחשב במלחמה המתמשכת בעזה, בהסלמה בגדה ובירושלים ובמרדפים הפוליטיים בפנים.
בעניין השאלה האם הצעד הוא תגובה ישירה ללחץ הרחוב, אמר אבו שחאדה כי מה שקרה בסכנין שימש "הצהרת כוונות", וציין כי נערך מאמץ להכין הצעה שתובא לשאר המפלגות כדי לשמש בסיס לשיקום הרשימה המשותפת באופן מעשי.
הוא הוסיף כי החזרת הרשימה אינה משמעה איחוד מלא של המפלגות או ביטול המחלוקות ביניהן, אלא ניהול רב־גוניות פוליטית במסגרת משותפת, כשהוא מציין שלכל מפלגה יש את התוכנית והרעיון שלה, והדיונים נמשכים לגבי אופי הביצוע והמתודולוגיה והם ישתפו את הציבור בכך.
לגבי יכולת הרשימה להשפיע על סוגיית הפשיעה והאלימות, ציין אבו שחאדה כי הצלחה תוכל להפוך אותה לכוח פרלמנטרי משמעותי, המסוגל לפעול באופן מקצועי, לחלק את הטיפול בנושאים ולבנות לובים פרלמנטריים רציניים, בראשם נושא הפשיעה, ובכך לחזק את נוכחותה והשפעתה בכנסת.
הוא הודה כי המחלוקות עשויות לפגוע ביעילות הפעולה, אך הדגיש את הצורך בהמשך הדיאלוג הפנימי ובאימוץ פרויקט מוסכם בסוגיות מרכזיות, בראשן הפשיעה, התכנון, הבנייה והחינוך.
אבו שחאדה ציין כי האינדיקטורים לאחר החתימה על המסמך "טובים", והוסיף שסקרי דעת הקהל עסוקים באפשרות חזרת הרשימה המשותפת ובמספר המושבים שהיא עשויה לזכות בהם, מה שמבטא הכרה בחשיבותה במפה הפוליטית.
הוא הדגיש שהציבור הביע הקלה מהצעד וכי האחדות עשויה להיות גורם מרכזי בהעלאת אחוז ההצבעה בחברה הערבית בבחירות הקרובות.
חזרת הרשימה המשותפת מגיעה לאחר תקופה של פיצול שהחלישה את הייצוג הערבי בכנסת והובילה לירידה ניכרת בשיעור ההצבעה בחברה הערבית בסבבי הבחירות האחרונים, תחושה שהחלה להרעיש את התחושה הציבורית של שחיקה בהשפעה הפוליטית בתוך המוסד הישראלי, על רקע עליית סוגיות מרכזיות כמו פשיעה מאורגנת, אפליה מבנית והתרחבויות בפערי תכנון ותקציבים.
ירידת שיעור ההצבעה בציבורים הערביים בבחירות האחרונות משקפת משבר עמוק יותר מאשר מחלוקות מפלגתיות בלבד — היא נקשרה לתחושה גוברת בקרב חלקים נרחבים מהציבור שאין משמעות להשפעה פרלמנטרית לנוכח עליית ממשלות ימין עוקבות.
הפיצול המפלגתי תמך גם בתדמית שהמחלוקות הפנימיות לעתים גוברות על סוגיות מרכזיות, מה שהחליש את הרצון להשתתף בפוליטיקה. לכן, ההימור על החזרת הרשימה אינו קשור רק למספר המושבים, אלא ליכולתה לשקם השפעה וייצוג מעשי.
סכנה קיומית
בראיון ל־TRT ערבי אמר יו"ר החזית הדמוקרטית לשלום ושוויון איימן עודה כי "הזמן נבע בחלקו מהשפעת הציבור", אך הדגיש שמדובר גם בחישובים פוליטיים ברורים, כשהוא רואה ברשימה המשותפת כלי להשגת יותר מושבים במטרה להפיל את הממשלה.
עודד הוסיף כי הסתירה העיקרית, לדעתו, אינה בין מרכיבי המפלגות הערביות אלא "בין כולנו לבין ממשלת נתניהו־בן גביר־סמוטריץ'", וטען שהבחירה בין שתי רשימות שיכולות לזכות בעשרה מושבים ולהשאיר את נתניהו בשלטון לבין רשימה אחת שתזכה בחמישה־עשר מושבים ותמנע את המשך כהונתו — היא ברורה.
הוא ציין שעדיף להגיע ל־15 מושבים ולמנוע מנתניהו להישאר בשלטון, וממקום ראייה זו הם תומכים ברשימה המשותפת.
עודה הוסיף שהקריאה לשחזור הרשימה לא נולדה ברגע סכנין: שלוש המפלגות — החזית, ההתאגדות והתנועה הערבית לשינוי — קראו לשוב לרשימה כחצי שנה לפני ההכרזה, בעוד שרע"ם הייתה אז מתנגדת, ולמעשה ההיענות המעשית הגיעה בעיקר מרע"ם.
באשר למה ישתנה לעומת הניסיון הקודם, טען עודה שמודעות הציבור היום שונה ממה שהייתה לפני המלחמה שתוארה כ'השמדה', ושעליית מה שתיאר כ'פאשיזם' יצרה תחושה שהערבים הם מיעוט בסכנה ואף בסכנה קיומית. הוא קבע כי סוגיית הפשיעה וההשלכות שלה דורשות "אחריות יוצאת דופן" וכי המחלוקות על דעות חייבות להתכווץ מול המצב החמור שאליו נקלעה החברה הערבית.
לגבי ניהול המחלוקות בתוך הרשימה, הודה עודה שזו "אתגר גדול" והכיר בפערים בעמדות, אך הדגיש את הדחף לאחדות ולהפיכת המחלוקות מ'מריבות ושיסוי' לדיון פוליטי מאורגן, כשמזהה את המאמץ כ"לא שגרתי".
באשר לירידת שיעור ההצבעה, סבר עודה שהממשלה הנוכחית חיזקה אצל הציבור את ההכרה בחשיבות ההשתתפות הפוליטית, וכי התחושה הגוברת של "איום קיומי ישיר" עקב עליית הגזענות והפאשיזם דוחפת רבים לרצות להצביע, גם אם המטרה היא מניעת המשך כהונת הממשלה הנוכחית.
בתשובה לשאלות על קריאתו הקודמת להסלמה חסרת תקדים ולאי ציות אזרחי, אמר שאין סתירה בין עבודה פרלמנטרית לפעולה ציבורית, וכי המפלגות הפרלמנטריות היו תמיד בחזית המאבקים העממיים.
הוא הסביר כי מה שהעלה היה "אי ציות אזרחי סולידי" המבוסס על כלים כלכליים, כגון שביתות כלליות והפרעות בפעילות ענפים חיוניים; רבים בוועדת המעקב לא הרגישו בנוח עם המושג הזה, ולכן הציעו לבצע את המהלכים בלי לתת להם את התווית 'אי ציות אזרחי סולידי' — והם הסכימו.
עודד הבהיר שהעיסוק בשיקום הרשימה לא בא במקום המאבק הציבורי, וציין כי המטרה היא לשלב בין מאבק עממי רחב לבין רשימה משותפת שתהווה כותרת מאוחדת לבחירות.
באותה אזהרה בולטת אמר עודה כי הישארותו של שר הביטחון הפנימי איתמר בן גביר בתפקידו לעוד כהונה "משמעותה אלף קורבנות ערבים בשנה", והוא הגדיר את החלפת הממשלה כעדיפות פוליטית וביטחונית לחברה הערבית.
עודה סיכם שאפיקי הרשימה המשותפת ייפגשו במהלך השבוע כדי לדון בפרטים ולהשיג נוסחה מלאה להתמודדות בבחירות הקרובות.
לסיכום, חזרת הרשימה המשותפת לא נראית כמיזוג טכני של ברית בחירות קודמת בלבד, אלא כניסוי חדש ביכולתו של הפוליטיקה הערבית לשקם את אמונו ואת אמון העם ברגע שמתואר כמכונן.
בין לחץ הרחוב הכעוס על התפשטות הפשיעה והאלימות, חישובים שמטרתם למנוע המשך כהונת הממשלה הנוכחית וניסיון לשקם את הייצוג הפרלמנטרי — מתכספים הימורים רבים בפרויקט אחד שעדיין לא נראו בו כל צורותיו.
המסמך שנחתם בסכנין, 'הרשימה המשותפת עכשיו', עשוי לסמן התחלה של מסלול, אך הוא אינו מחליף המרה מוחשית לתוכנית פוליטית ברורה ולמנגנוני פעולה שונים מבעבר. בין הצהרת הכוונות למבחן המציאות — הרחוב, ולא המסמכים, יישאר המבחן הסופי לתועלת חזרת המהלך.
