ההשלכות ארוכות הטווח של המלחמה הממושכת ושלוש השנים של התוקפנות הצבאית הישראלית באזור מתחילות לתת את אותותיהן בצורה עמוקה בתוך המבנה החברתי והפוליטי של המדינה הכובשת.
בצעד שממחיש את עומק השבר הכלכלי והחברתי, הודיע משרד האוצר הישראלי כי בהיעדר משאבים לא יקודמו ההמלצות לשיפור המענה הטיפולי לחיילים הסובלים מפוסט-טראומה.
החלטה זו מגיעה למרות העובדה שוועדה ייעודית, המכונה ועדת "מור יוסף", עמלה במשך חודשים על ניסוח תוכנית מקיפה שעלותה נאמדת בכ-2 מיליארד שקלים בשנה, שנועדה למנוע את קריסתו המלאה של אגף השיקום.
הרקע למשבר הנוכחי נעוץ בעלייה החדה והחסרת תקדים במספר הנפגעים מקרב כוחות הכיבוש.
על פי הנתונים הרשמיים, מספר החיילים הפצועים בגוף ובנפש – הכולל גם נפגעים מסבבים קודמים – הגיע לכ-90 אלף בני אדם.
מתוכם, כ-26 אלף חיילים פנו לאחרונה בבקשה לקבלת סיוע נפשי וטיפול פסיכולוגי דחוף בעקבות השתתפותם במעשי האיבה ובפעולות הצבאיות.
אגף השיקום, הנושא באחריות הישירה לטיפול בפצועים אלו, התריע שוב ושוב כי הוא נמצא על סף קריסה מבנית ולוגיסטית ואינו מסוגל להתמודד עם היקף הפניות ללא הזרמת כספים מיידית.
גלגול אחריות בצמרת הממשל הישראלי
ביטול התקציב ברגע האחרון, רגע לפני שההסכם היה אמור להיחתם באופן רשמי, הצית חילופי האשמות חריפים וחשף את הציניות הפוליטית המאפיינת את משרדי הממשלה הישראלית.
במשרד האוצר בחרו לגלגל את האשמה לפתחו של משרד הביטחון, וטענו כי על המערכת הצבאית לבצע התייעלות פנימית ולמצוא את המקורות התקציביים בתוך תקציב הביטחון הקיים.
מנגד, במשרד הביטחון דחו בתוקף את הטענות הללו, והבהירו כי לאחר שלוש שנים של לחימה אינטנסיבית ומערכה צבאית רחבת היקף, אין ברשותם כל עתודה כספית שבאמצעותה ניתן לממן את המענה הרפואי והנפשי הנדרש.
תופעה זו של התנערות מאחריות וגלגול חובות אינה חדשה, והיא מלווה את המערכת הממסדית הישראלית מזה שנים רבות, עוד לפני פרוץ המלחמה הנוכחית.
המלצות הוועדה שטורפדו נועדו להרחיב את שירותי השיקום, להעניק ליווי תעסוקתי, לשפר מערכים דיגיטליים ולהנגיש את הטיפול לחיילים המשוחררים.
אולם, המציאות הכלכלית המורכבת והסדקים בתקציב המדינה הובילו לכך שהחיילים שנשלחו לבצע את המדיניות הצבאית מוצאים את עצמם נזנחים על ידי המערכת ששלחה אותם.
מקור: TRT World and agencies
