חוסין אלפטקיןהשבוע אנו עדים לציון 25 שנות פעילות של מפלגת AK. המפלגה התמודדה בבחירות הארציות ככשנה לאחר הקמתה וזכתה בבחירה הראשונה שלה.
כיום היא מנהיגה את טורקיה בממשלות מפלגה יחידה במשך כמעט 24 שנים, כולל שמונה השנים מאז שעברו למערכת הנשיאותית ב־2018.
זהו הישג מרשים בהתחשב בהיסטוריה הפוליטית המודרנית של טורקיה. אך כשמעמיקים במבט, היקפו נעשה ברור עוד יותר.
העשור שלפני עליית מפלגת AK עבר על טורקיה תחת סדרות של ממשלות קואליציה, משנת 1991 ועד 2002.
המפלגה ששלטה ברציפות לפרק הזמן הארוך ביותר בהיסטוריה הדמוקרטית של טורקיה הייתה המפלגה הדמוקרטית, ששלטה עשור מלא ממאי 1950 עד מאי 1960.
למרות שזכתה בשלוש מערכות בחירות רצופות, המפלגה הודחה בהתערבות צבאית ב־1960; מנהיגה וראש הממשלה אדנן מנדרס הוצא להורג יחד עם שרי החוץ והאוצר.
המפלגה נאסרה ועמותיה נרדפו. באותה תקופה התבסס מה שנקרא משטר הצנחות הצבאיות בפוליטיקה הטורקית.
מדובר במערכת שבה הבירוקרטיה הצבאית קבעה קווים אדומים סביב נוסחה נוקשה של חילוניות ובנושאים הקשורים ליישור הקו במדיניות החוץ של טורקיה.
ממשלות נבחרות היו צפויות — ולעתים אף על פי כך הוכתבו — לא לחצות קווים אלה.
כאשר ממשלות לא צייתו, הצבא הוא זה שהפיל אותן, לעיתים בהתערבות ישירה (הפיכות 1960 ו־1980) ולעיתים באמצעות אולטימטומים קשוחים (1971 ו־1996).
הממשלות הקואליציוניות הפזורות, הרועדות וקצרות־הטווח ומערכת ההשגחה הצבאית חיזקו זו את זו. דפוס זה נמשך גם לתקופת מפלגת AK.
מפלגת AK השקיעה מאמצים ניכרים למחוק את אותם קווים ולהימנע מהכתבה על־ידי הצבא.
התמונה ב־2002 נראתה בעיני רבים אז קודרת במובן זה.
אליטות הצבא ערערו על זכותה של מפלגת AK לשלוט וניסו לכפות תנאים, כפי שהתבטא ב־אי־מזכרת האינטרנטית של 2007.
לאורך כמעט 24 שנות שלטונה, התבלטה מפלגת AK בהבדלה מקודמותיה בכך שלא ניסתה להתפייס עם הבירוקרטיה הצבאית.
רג'פ טאיפ ארדואן, בתפקידו כמנהיג המפלגה, כראש ממשלה וכנשיא, היה ברור בקולו כי הזוכה בבחירות זכאי לשלטון ללא בקשת רשות מבירוקרטים.
ממכתב האולטימטום ב־2007 ועד ניסיון ההפיכה של ארגון FETO ב־2016, הוא לא וויתר והתנגד בעקביות ללחצים כאלה.
בנסיון ההפיכה ב־2016 נשלחה חוליית התנקשות למעונו של ארדואן, מבנים ציבוריים רבים — כולל הפרלמנט — הותקפו על־ידי מטוסי קרב, ו־253 אזרחים נהרגו מירי של אנשי FETO.
ולמרות זאת, לראשונה מאז 1960 נורמליזו היחסים בין הצבא לאזרחים בטורקיה. מרפורמות משפטיות ועד לשינויים בחינוך הצבאי — טווח רחב של רפורמות מוסדיות הביאו את הצבא לפיקוח דמוקרטי.
הזכויות שוחזרו
כשהחלטה וביצוע דמוקרטיים הפכו לנורמה לאחר היציאה של הצבא מהפוליטיקה הפנימית, שני תהליכים של נורמליזציה התקיימו במקביל.
שתי הקבוצות הגדולות שהיו מודרות — הכורדים והטורקים הדתיים — חוו גם הן שינויים משמעותיים.
בתחום הכורדים, שנות שלטון מפלגת AK הסירו הגבלות על השפה והתרבות הכורדית באמצעות סדרת רפורמות משמעותיות.
המוסדות הפרטיים הראשונים ללימוד כורדית נפתחו ב־2004 במקומות רבים, מבאטמן ועד איסטנבול.
סוכנות השידור הציבורית TRT פתחה ערוץ כורדי משלה ב־2009, שפועל עד היום כ־TRT Kurdi.
אותו שנה החלו פועלים קורסים לשפה הכורדית באוניברסיטאות טורקיות.
בהסתכלות לאחור זה עשוי להיראות רחוק, אבל זה קרה לאחרונה וגרר תגובות נחרצות לא רק מהשכבה הבירוקרטית הממסדית אלא גם ממפלגות האופוזיציה המרכזיות.
נורמליזציה נוספת נגעה לאוכלוסיית טורקיה.
נשים החובשות חיג'אב — שמרכיבות יותר ממחצית מאוכלוסיית הנשים בטורקיה — נאסרו מלגשת לחינוך אקדמי.
מדיניות אבסורדית זו נחשבה אז לנורמלית, בעידוד השכבה הבירוקרטית — מהצבא ועד הערכאה השיפוטית העליונה.
ביטול האיסורים הללו על־ידי מפלגת AK עורר שוב התנגדויות לא רק מהשכבה הבירוקרטית, אלא גם ממפלגות האופוזיציה המרכזיות וממגזרים רבים של החברה האזרחית ועסקים.
הזכויות הללו שוחזרו לא באמצעות קונצנזוס חברתי רחב, אלא באמצעות מאבק מר של הנשיא ארדואן מול מרכזי כוח מושרשים בבירוקרטיה, בפוליטיקה ובמגזר העסקי.
מצביעיו רצו שהוא יילחם על זכויות אלה — והוא עשה זאת.
לא רק קהלים גדולים כמו הכורדים או נשים חובשות חיג'אב ראו מתן זכויות ארוך־טווח שנשללו מהם.
השינויים התפרסו מעבר לקבוצות הגדולות: גם קהילות קטנות יותר מצאו מרחב חדש, כולל פתיחת הכנסייה הראשונה שנבנתה מזה 100 שנה לנוצרים הסוריאקים באיסטנבול.
גם הפליטים קיבלו יחס מרחיב מצד ארדואן.
בעוד כמעט כל מפלגה אחרת ניסתה להשתמש בסוגיית ההגירה נגדו בשל נוכחות כארבעה מיליון פליטים סורים במדינה באותה עת, זמן קצר לפני הבחירות לנשיאות ולפרלמנט ב־2023 ארדואן היה ברור בחזונו.
“אנחנו נמשיך לשמור על דלתותינו פתוחות לנזקקים. אתמול הם הגיעו מעיראק, מסוריה ומאפגניסטן. היום הם מגיעים מאוקראינה. מחר — איננו יודעים מאיפה יגיעו. אך מדינה זו תמיד תהיה מקלט עבור המדוכאים. את זה אין לכם סמך עליו.”
באמצעות עמידה באמונתו הצליח ארדואן להפוך את הקערה על פיה מול מפלגות שנחשבו לליברליות, שמאליות ואפילו אסלאמיסטיות שניסו להשתמש בסוגיה נגדו.
הישגים כלכליים
מה שהבדיל גם את שנות שלטון מפלגת AK היה המישור הסוציו־כלכלי.
המפלגה הגיעה לשלטון אחרי המשבר הכלכלי ההרסני של 2001.
אילו התמ"ג של יוון עמד על 60 אחוזים מתמ"ג טורקיה ב־2002, הרי שכיום לתמ"ג של טורקיה יתרון על פני כל שמונה שכנותיה יחדיו.
עם זאת, מה שעשה את שנות ה־AK לתקופת שינוי כלכלי לא היו רק המספרים המצטברים עצמם.
השנים שלאחר 2002 זכורות בשל פרויקטים תשתיתיים רחבי היקף: גשרים בין־יבשתיים ומנהרות תת־ימיות, סכרים, נמלי תעופה, בתי חולים ודיור חברתי.
נמל התעופה של איסטנבול, שנחנך ב־2018, הוא מסוף נמל התעופה הגדול ביותר בעולם תחת גג יחיד ושדה התעופה העמוס ביותר באירופה.
גשר צ'נאקלה 1915, שנחנך ב־2022, הוא הגשר התלוי הארוך ביותר בעולם, עם פתיחת מפרק מרכזית באורך 2,023 מטרים בין מגדליו.
סכר יוסופלי, שנחנך ב־2022, הוא סכר הקשת הבטון הגבוה ביותר באירופה.
מנהרת אבראסיה, שנחנכה ב־2016, מחזיקה בשיא עולמי כראשונה בעולם של מנהרת כביש דו‑קומתית שנבנתה מתחת לקרקעית הים.
הרשימה נמשכת: הגדולים ביותר, הארוכים ביותר, הגבוהים ביותר. הנשיא ארדואן צבר מוניטין של בונה עשרות מונומנטים כאלה. אך זה לא רק על כניסה לספרי השיאים בשל גודל.
ארדואן גם דחק בהיקף ההגעה אל האנשים ברחוב.
הרשות לפיתוח הדיור של טורקיה (TOKI) בנתה והעבירה כ־1.76 מיליון יחידות דיור ברחבי המדינה מאז 2002.
TOKI מסרה יותר מ־455 אלף יחידות דיור באזור שנפגע מרעידת האדמה בלבד מאז האסון של 2023.
זו הסיבה שמפלגת AK הגדילה את אחוזי הקולות שלה גם באזורים שנפגעו מהרעש, על אף הכאב והסבל הנרחב באזור.
אלה הנקודות המרכזיות שפרשנים מערביים לעיתים מתעלמים מהן כשמנסים להסביר את ניצחונותיה הבחירתיים של מפלגת AK, אחת אחרי השנייה.
כמובן, כהונה כה ממושכת יוצרת יתרון ברור למתמודד המכהן עבור מועמדי מפלגת AK, אך צריך יותר מכך כדי לשמר מורשת מתמשכת כזו.
תפוקות תעשיית הביטחון
מאחר שתעשיית הביטחון הפכה לסימן היכר נוסף של שנות AK, לא הוגן לסיים מבלי להתייחס אליה.
מפלגת AK שינתה באופן דרמטי את התפיסה העצמית של המדינה באמצעות קפיצה בתפוקות תעשיית ההגנה.
בעוד שטורקיה הייתה תלויה כמעט לחלוטין ביבוא מוצרי הגנה, כיום מוצרי מקומיים נעים מרובי חיל רגלים מדגם MPT ומשפחה רחבה של כטב"מים, דרך ספינות מלחמה ועד למגוון רחב של רכבי לחימה ומגוננים, כולל מטוס האימון המתקדם "הורג'ט" (Hurjet) ומטוס קרב קל, וכן המסוק התוקפני T129 אטאק (ATAK).
התעשייה מתקיימת גם בפיתוחים מקומיים כגון טנק אלטאי ומטוס קרב מדור חמישי 'קאאן'.
אקו־סיסטם הביטחון הזה הניח חמישה חברות טורקיות ברשימות 100 החברות המובילות בעולם בתחום ההגנה.
בעוד הכנסות הייצוא עולות משנה לשנה, טורקיה רואה בפריחת תעשיית ההגנה יותר מהרווחים הכלכליים בלבד ומשתמשת בה לעקוף סנקציות ואיסורים רלוונטיים על פעולותיה.
יתר על כן, טורקיה מנצלת את הפריחה הזו גם ככלי דיפלומטי לבניית בריתות ושותפויות חדשות.
בסך הכל, מה שמפלגת AK סיפקה במהלך שני העשורים האחרונים שינה את טורקיה בתחומים רבים: משאיבת אנרגיה ותשתיות זיקוק ועד שירותי בריאות, מרשת התחבורה ועד תעשיית הביטחון.
משטרו של ארדואן בנה יכולת מדינתית גבוהה יותר והעניק זכויות שנשללו לאורך זמן לרוב שנמנע ושוחק.
מפלגת AK עמדה במבחן אחרי מבחן ונראה כי היא עדיין, בפער ניכר, המועדפת בבחירות של 2028.
כל זה עשוי להישמע ברור, אך מפלגת AK כבר חיזקה את מעמדה כמפלגה הארוכה־הכיהונה בפוליטיקה הרב־מפלגתית הטורקית, על אף מספר מתמודדים רציניים.
עתיד המפלגה יהיה תלוי בהתמדה שלה בהענקת זכויות ושירותים לדורות הצעירים, שלא חוו את האתגרים והקשיים של שנותיה המוקדמות של המפלגה.
