שתי רופאות אוסטרליות, סאיה עזיז ונדיה אבו רב, שחזרו לאחרונה מעזה, תיארו את התמונות המזעזעות שראו מדי יום: גופות פגועות, ילדים ונשים שנפגעו מההפצצות הישראליות, וקריאות בכי וזעקות של בני משפחותיהם.
עזיז, רופאת הרדמה, הסבירה כי התמונות והסרטונים במדיה אינם מצליחים להעביר את חומרת המצב.
"מה שלא ניתן לראות בווידאו זו הריחות, הזעקות והכאב של ההורים שאיבדו את ילדיהם", אמרה עזיז.
היא הוסיפה כי יוםי חייה בעזה היו מלאים בפגיעות קשה: "רק אחרי מספר רגעים של טיפול אתה מבין כמה הרס יש כאן. ראיתי גופות מנותצות, דם בכל מקום, ראשי ילדים ושאר הגופות שהיו לא ניתנות לזיהוי".
אבו רב, שמוצאה פלסטיני, הדגישה את מגבלות ההברחה הישראליות של ציוד רפואי חיוני, כולל חלב לתינוקות ומזונות רפואיים. "מה שהפחיד את הכובש זה חלב לתינוקות?" תהתה.
הרופאות תיארו את הילדים הפצועים והחולים, רבים מהם ללא בני משפחה שיכולים לדאוג להם, במצבים קשים ביותר – מאבדים דם, מחוסרי הכרה, לעיתים לאחר ניתוחים מורכבים. "מי יטפל בהם, מי יגיד להם שהם לא לבד?", שאלה עזיז.
היא ציינה גם כי בתי חולים ומוסדות חינוך נהרסו, תשתיות המים והביוב מושחתות, ומיליוני תושבים נאלצים לעזוב את בתיהם ולחיות במחסות זמניים או מחנות.
עזיז ואבו רב תיארו את סבלם של הילדים, שהיו פצועים או חולים, לעיתים ללא בני משפחה שיכולים לטפל בהם, ושאלו בכאב: "מי יטפל בהם?"
מקור: TRTWorld and agencies
