כאשר נפלו המסכים על פסגת נאט"ו באנקרה ביום רביעי, מנהיגי הברית הציגו דימוי של אחדות על רקע גאופוליטי סוער שסומן במלחמת רוסיה‑אוקראינה, בהחרפת המתחים במזרח התיכון ובהתגברות חוסר הוודאות לגבי הסדר הבטחוני העולמי בעתיד.

יתכן שהפסגה תיזכר גם כנקודת המפנה שבה החלה נאט"ו להגדיר מה שתיארו כמה אנשי טורקיה כשלב הבא שלה.

בהערות לאחר הישיבה אמר שר החוץ הטורקי חקאן פידן כי המפגש סלל את היסודות ל"אירופה חזקה יותר בתוך נאט"ו חזקה יותר" תחת חזון של "נאט"ו 3.0" — מושג המשקף את התפתחות הברית לכיוון מוכנות צבאית גבוהה יותר, יכולת תעשייתית־ביטחונית ושת"פ קרוב יותר בסביבת ביטחון בעלת תנודות גוברות.

למזכ"ל נאט"ו מארק רוטה, לנשיא ארה"ב דונלד טראמפ ולנשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן, הפסגה סימלה יותר מאשר מפגש שנתי נוסף. מסיבות העיתונאים הסוגריות שלהם הצביעו על ברית הנכנסת לשלב חדש — שבו ההצלחה תימדד פחות בהצהרות ויותר ביישום.

פסגת אנקרה הדגימה שהעדיפויות של נאט"ו משתנות. הוצאות הביטחון, שבעבר היו מוקד המחלוקת העיקרי בברית, מוסרות בהדרגה מקום לשאלות של יכולת תעשייתית, ייצור צבאי, חדשנות טכנולוגית ויכולת להגיב בו‑זמנית למספר משברי ביטחון.

האתגר כיום כבר אינו לשכנע מדינות־חברות להוציא יותר. האתגר הוא להבטיח שהן יוכלו לספק.

ממעשי התחייבות ליכולות צבאיות

אולי המסר הברור ביותר שעלה מאנקרה היה שנאט"ו סבורה שעידן ההשקעה הנמוכה עומד להסתיים.

רוטה תיאר את הפסגה שוב ושוב כמוקדת ביישום ולא בהבטחות, וטען שההתחייבויות שגובשו על ידי המדינות החברות צריכות כעת להתממש ליכולות צבאיות ממשיות.

טראמפ נשא טון דומה, אם כי בסגנונו המרחיב המוכר.

«דיברנו על ההתקדמות שהחברות האחרות עושות לקראת היעד של 5%, והן עושות התקדמות רבה», אמר טראמפ וטען שהבעלות ישקיעו יחדיו יותר מטריליון דולר בשנה בהגנה.

בשנים קודמות נעות הפסגות של נאט"ו סביב השאלה אם החברות יעמדו בסף ההוצאה של 2%. אנקרה הציעה שהדיון השתנה.

הדגש כיום הוא עד כמה במהירות ניתן להמיר את ההשקעות הללו לכוחות ניתנים לפריסה, תחמושת, מערכות הגנה אווירית ותשתיות צבאיות מודרניות.

מפעלי ייצור הביטחון הופכים לנכסים אסטרטגיים

נושא נוסף שבלט בפסגה היה ייצור ביטחוני.

טראמפ חזר וטען כי יכולת הייצור — לא רק הרכישה — תקבע את מוכנותה העתידית של נאט"ו.

‘‘אנחנו מייצרים את ציוד הביטחון הטוב ביותר בעולם’’, אמר, והצביע על תכניות להרחבה דרמטית של יכולות הייצור בארה"ב עבור טילים ונשק מתקדם אחר.

הוא טען שעל המדינות החברות להפסיק להמתין שנים לקבלת ציוד צבאי ולבסוף לקבל אספקות בתוך שבועות ככל שתאוצה התעשייתית תגדל.

גם רוטה הדגיש את הצורך שהמדינות החברות ירחיבו את היכולת התעשייתית הביטחונית, אחרי שנים שבהן הייצור לא הצליח לעמוד בקצב הביקושים הבטחוניים הגוברים.

לברית המתמודדת עם מלחמה ממושכת באוקראינה ובה בעת מתכוננת לתרחישים עתידיים במקומות אחרים, היכולת לייצר נשק בקנה‑מידה נרחב נתפסת יותר ויותר כחלק מהרתעה עצמה.

טורקיה מבקשת תפקיד גדול יותר בתוך נאט"ו

אירוח הפסגה איפשר גם לטורקיה להבליט את תפקידה הגובר בתוך הברית.

ארדואן הדגיש שטורקיה מפעילה את הכוח היבשתי השני בגודלו בנאט"ו ונשארת מרכזית לביטחון בחזית הדרומית‑מזרחית של הברית.

אך מסריו חרגו מעבר לעוצמת כוח אדם צבאית.

הוא טען שטורקיה הפכה לאחת ממדינות נאט"ו המועטות המסוגלות לייצר באופן עצמאי מטוסי קרב, טנקים, כלי שיט, כלי‑טיס בלתי מאוישים ומערכות הגנה אווירית משולבות.

‘‘היום, מבחינת הוצאות ביטחון, יכולות צבאיות והתעשייה הביטחונית התומכת בהן, אנחנו הרבה לפני רבות מהבעלות’’, אמר ארדואן, כשציין פרויקטים מקומיים כמו יוזמת כיפת פלדה להגנה אווירית וההצלחה הגלובלית של כלי‑הטיס הבלתי מאוישים הטורקיים.

הפסגה עצמה חיזקה מסר זה.

כמה יוזמות ביטחוניות רב‑לאומיות שהוכרזו באנקרה כללו השתתפות טורקית, והדגישו את מטרתה של אנקרה למצב את עצמה לא רק כבעלת ברית בחזית, אלא כתורמת חשובה ומשמעותית יותר לאקוסיסטמה התעשייתית‑ביטחונית של נאט"ו.

שיחות על F-35 על רקע קשרי ביטחון אמריקאיים‑טורקיים מתגברים

ממצא שנצפה בקפידה בפסגה היה לשונו החיובית של טראמפ כלפי טורקיה.

כאשר נשאל על בקשתה הוותיקה של אנקרה לחזור לתכנית מטוסי הקרב F‑35, שיבח טראמפ את ארדואן כ’’אדם ממש נהדר’’ ואמר כי נטייתו היא חיובית.

‘‘נטייתי לומר, תראו, הוא עשה את הכול. הוא עזר לנו בדרכים רבות ושונות’’, אמר טראמפ.

ארדואן מצדו אמר שטראמפ נקט בגישה ‘‘חיובית’’ כלפי הנושא וביטא ביטחון שטורקיה תקבל בסופו של דבר את מטוסי הדור החמישי.

אומרותיו של טראמפ ושל ארדואן הצביעו על שיפור בולט ביחסים הבילטרליים בתחום הביטחוני, לאחר שנות מתחים שנבעו מרכישת מערכת ההגנה הטילית הרוסית S‑400 על ידי טורקיה.

מעבר לאוקראינה

למרות שמלחמת רוסיה‑אוקראינה נותרה דאגת הביטחון המרכזית של נאט"ו, הפסגה גם שיקפה את הרחבת הסדר היום של הברית.

טראמפ הקדיש חלק ניכר מהמסיבת עיתונאים הסגירתית לאיראן, וטען שפעולה צבאית אמריקאית אחרונה מנעה מטהרן לרכוש נשק גרעיני.

ארדואן השתמש בדבריו כדי לחדש קריאות לדיפלומטיה הן באוקראינה והן במזרח התיכון.

‘‘אין מפסידים בשלום צודק’’, אמר, וחידש את הצעת טורקיה לארח משא ומתן מחודש בין רוסיה לאוקראינה, תוך שהוא מזהיר שהאזור ‘‘לא יכול לסבול מתחים חדשים או סכסוכים חדשים’’.

רוטה טען אף הוא כי נאט"ו חייבת להתכונן לסביבת ביטחון הגוברת בחיבורה, שבה האתגרים חורגים מעבר לאירופה וכוללים את המזרח התיכון, טרור, איומי סייבר והתחרות האסטרטגית עם סין.

במקום להחליף את המשימה המסורתית של נאט"ו, סוגיות אלה הופכות בהדרגה לחלק ממנה.

הדרך אחרי אנקרה

אם בפסגות נאט"ו הקודמות ההגדרות הוסיפו אמירות חדשות, היקבץ באנקרה עשוי להיזכר בסופו של דבר בהסטת מוקד הברית לעבר יישום.

הפסגה כבר הביאה מספר תוצאות קונקרטיות שעשויות לעצב את הברית בשנים הבאות. המנהיגים אישרו שוב את המהלך לעבר סף הוצאה חדש של 5%, הכריזו על יוזמות תעשייתיות־ביטחוניות רב‑לאומיות חדשות שמטרתן להגביר ייצור ורכש, הרחיבו שיתוף פעולה בטכנולוגיות מתהוות כולל רחפנים וחדשנות, וחיזקו את עמדת ההרתעה הטווח‑ארוך של נאט"ו מול איומים ביטחוניים משתנים.

הפסגה גם הדגישה תפקיד גדול יותר לבעלות כמו טורקיה בחיזוק היכולות התעשייתיות והצבאיות של הברית. במקום להגדיר מחדש את נאט"ו בין לילה, אנקרה סללה את היסודות לשלב הבא של ההתאמה של הברית. משמעותה טמונה בכיוון שהציבה.

הוצאות ביטחון גבוהות יותר, הרחבת הייצור התעשייתי, שיתוף פעולה ביטחוני צמוד יותר והדגשה רבה יותר על חוסן מהווים כעת את עמודי השדרה של שלב הבא של נאט"ו.

האם שאיפות אלה יתגשמו — זו תהיה שאלה שתקבע את עתידה של הברית, כפי שמשתקף בהצהרות שפורסמו באנקרה.