יותר מ־60% מהנהגים באזור ירושלים הם ערבים, רובם תושבי מזרח העיר. רבים מהם שוקלים לעזוב את העבודה בשל תחושת חוסר הביטחון. האלימות אינה מקרית ואינה נקודתית — היא חלק מתופעה רחבה של גזענות ממוסדת, שנובעת מהקצנה פוליטית, מהסתה מתמשכת ומהפקרות של הרשויות.

המתקפות מגיעות מכל עבר: מתנחלים חמושים, אוהדי כדורגל קיצוניים, נערים מוסתים ופעילי ימין רדיקליים.

עבור הנהגים הערבים, כל יום עבודה הוא סיכון חיים. הם מתארים מציאות שבה קללות כמו "מוות לערבים" או "תחזרו לעזה" הפכו לשגרה, יריקות וניפוץ חלונות הם עניין יומיומי, ולעיתים האלימות מתדרדרת לדקירות ולניסיונות רצח.

התקיפות מתחילות בקריאות "מוות לערבים" ו"תחזרו לעזה", וממשיכות ביריקות, קללות ואלימות פיזית.

היעדר תגובה משטרתית

הבעיה אינה רק באלימות עצמה, אלא גם בהיעדר קול. נהגי האוטובוס הערבים מספרים כי תלונותיהם כמעט ואינן נחקרות, התוקפים משוחררים במהרה, והמשטרה מתייחסת אליהם כאל מטרד ולא כאל אזרחים הזכאים להגנה.

הם חשים כי קולם אינו נשמע: בתקשורת, בכנסת, ובמערכת המשפט. כאשר הם זועקים לעזרה, התשובה היא שתיקה.

התחושה הזו מועצמת על ידי העובדה שהאלימות נתפסת כחלק ממאבק פוליטי רחב יותר.

ארגוני ימין קיצוני כמו "להבה" מנהלים מסעות הסתה נגד העסקת ערבים בתחבורה הציבורית, אוהדי בית"ר ירושלים הופכים את האצטדיון לזירת קריאות גזעניות, ומתנחלים משתמשים באלימות כדי להרתיע נהגים ערבים מלהיכנס ליישוביהם. כל אלה יוצרים מציאות שבה נהגי האוטובוס הערבים אינם רק עובדים — הם הפכו לסמל של מיעוט שאין לו קול, שאין לו הגנה, ושחי תחת פחד מתמיד.

למרות בקשות חוזרות להצבת ניידות סביב תחנות האוטובוס, המשטרה כמעט ואינה מתערבת.

נהגים ערבים בירושלים דיווחו כי הותקפו על ידי מפגינים חרדים במהלך מחאות נגד גיוס ללצבא. אחד הנהגים סיפר כי הותקף פיזית, נזרקו עליו אבנים ונשברו חלונות האוטובוס.

תשעת תקיפות ב־24 שעות (נובמבר 2025)

לפי דיווחי איגודי הנהגים, אוהדי בית"ר ירושלים תקפו נהגים ערבים סמוך לאצטדיון טדי.

אחד מהם, אחמד קראען, סיפר: "ראיתי את המוות בעיניים. כשמולך עומדים 150 מתנחלים עם סכינים והמשטרה לא מתערבת – איך אפשר להמשיך לעבוד?"

נתניה, 27 בנובמבר 2025: נערים השליכו אבנים על נהג ערבי, שברו חלונות ופצעו אותו בראש. הנהג אמר: "הרבה נהגים עוזבים כי נמאס להם שמרביצים להם."

מודיעין עילית, מרץ 2024: נהג ערבי נדקר על ידי נער יהודי במהלך חג פורים. החשוד לא נעצר במשך ימים, והנהג אושפז במצב קשה.

פתח תקווה, אוגוסט 2025: נהג בשם מוחמד עבד אל־האדי הותקף על ידי קבוצת נערים יהודים שקראו "מוות לערבים" ושברו חלונות באוטובוס.

ארגון "כוח לעובדים" מתריע כי יותר מ־90% מהתלונות נסגרות ללא חקירה, גם כאשר קיימות ראיות מצולמות.

מעבר לפחד: ההשלכות החברתיות והכלכליות

האלימות נגד נהגי האוטובוס הערבים אינה מסתיימת בפגיעה האישית שלהם בלבד. היא משפיעה על כלל החברה הישראלית. כאשר נהגים רבים עוזבים את עבודתם, מערך התחבורה הציבורית נפגע, נוסעים נתקלים בעיכובים ובמחסור בכוח אדם, והמערכת כולה מתערערת.

מעבר לכך, האלימות מייצרת אווירה של פחד והדרה. נהגים ערבים מספרים כי הם חוששים להסיע נוסעים לאזורים מסוימים, נמנעים מנסיעות בשעות הערב, ומרגישים כי עצם נוכחותם במרחב הציבורי היא סיכון.

תחושת ההפקרה הזו מחלחלת גם למשפחותיהם, שחיות בחרדה מתמדת שמא יקבלו שיחת טלפון על תקיפה נוספת.

קול מושתק: העדר ייצוג פוליטי ותקשורתי

נהגי האוטובוס הערבים כמעט ואינם זוכים לייצוג בתקשורת או בדיונים בכנסת. כאשר מתרחשות תקיפות, הן מוצגות לעיתים כ"עימותים" או "תקריות נקודתיות", ולא כחלק מתופעה רחבה של גזענות ממוסדת. חברי הכנסת מתמקדים בנושאים אחרים, והקול של הנהגים נותר מושתק.

העדר הייצוג הזה מחזק את תחושת ההדרה: לא רק שהם מותקפים, אלא שגם סיפורם אינו מסופר. הם הופכים לבלתי נראים — עובדים חיוניים שמסיעים אלפי נוסעים מדי יום, אך אינם זוכים להגנה או להכרה.

התקיפות נגד נהגי האוטובוס הערבים בישראל הן לא רק פגיעה אישית בעובדים, אלא ביטוי למערכת שלמה שמאפשרת לגזענות ולטרור מתנחלים להתקיים ללא ענישה. כל עוד הרשויות מסתפקות בגינויים ריקים מתוכן, נהגי האוטובוס הערבים ימשיכו לחיות תחת איום מתמיד — והחברה הישראלית כולה תישא בתוצאות של ההפקרה הזו.

מקור: TRT Global