שורשי הסכסוך הישראלי-פלסטיני ניתנים לייחס לסוף המאה ה-19 עם עליית התנועה הציונית, שהמטרה הייתה להקים מולדת לאומית ליהודים בפלסטין. מאז, האזור היה נתון לשורה של מלחמות, כיבושים ומרידות.

זו לא הפעם הראשונה שהסכסוך מתלקח בצורה כה אלימה. ממלחמת ערב-ישראל של 1948, ועד מלחמת ששת הימים של 1967 ומלחמת לבנון של 1982, שלא לדבר על שתי האינתיפאדות הפלסטיניות, האזור חווה אינספור נקודות התלקחות אלימות. אבל מה שמייחד את 7 באוקטובר הוא יכולתו של חמאס להחזיק בשטח ישראל, גם אם רק לתקופה קצרה - דבר שאף קבוצת התנגדות פלסטינית לא השיגה מעולם לפני כן.

לוחמי חמאס הצליחו להשתלט על הבסיס הצבאי רעים, מפקדת אוגדת עזה, במבצע שבו כל החיילים הישראלים שהיו מוצבים שם נהרגו או נשבו. בעוד שכוחות ישראליים הצליחו לבסוף להחזיר את הבסיס, זה זעזע את תחושת העליונות הצבאית של ישראל.

מדוע ה-7 באוקטובר שונה?

עבור רבים מהפרשנים הפלסטינים, אירועי ה-7 באוקטובר הם חסרי תקדים. "לא שאני זוכר," אמר כמאל חוואש, פרופסור פלסטיני, סופר ואנליסט פוליטי, ל-TRT World, בהתייחסו לייחודיות של ה-7 באוקטובר מבחינת החזקת שטח ישראלי בסכסוך הארוך.

סאמי אל-עריאן, אקדמאי פלסטיני נוסף, הביע דעה דומה, וציין כי למרות שחמאס תקף את ישראל פעמים רבות, זו הייתה הפעם הראשונה שבה הם החזיקו בשטח ישראלי, אפילו לזמן קצר.

"אפשר גם להוסיף שזו הפעם הראשונה מאז מלחמת יום הכיפור ב-1973 שבה ישראל הותקפה ראשונה. גם אז, הפעם ישראל הותקפה בשטחה 'העצמי', בניגוד ל-1973, שבה מצרים תקפה אותה בסיני והסורים ברמת הגולן," אמר עריאן ל-TRT World.

חצי האי סיני, שנכבש על ידי ישראל פעמיים – לראשונה בסוף שנות ה-50 ושנית בין 1967 ל-1982 – הוא שטח מצרי, ורמת הגולן, שנמצאת תחת כיבוש ישראלי מאז 1973, היא גם כן חלק מסוריה באופן רשמי.

יוסט הילטרמן, מנהל תוכנית המזרח התיכון בקבוצת המשבר הבינלאומית, התייחס לחשיבות ה-7 באוקטובר. "מעולם לא ראינו דבר כזה בעבר," אמר, אך הוסיף שבמובנים מסוימים, מדובר בהמשך של דפוסים ארוכי שנים של הסכסוך.

הילטרמן תיאר את המתקפה כ"שילוב של כל מה שהיה קודם," תוך הצבעה על שלבי ההתנגדות הפלסטינית השונים – מהמאמצים הנתמכים על ידי מדינות כמו מצרים ומדינות ערב אחרות בשנות ה-60 וה-70, דרך האינתיפאדות ועד המלחמות הרבות בעזה עם ישראל.

חלק מהאנליסטים עשו השוואות למלחמת יום הכיפור ב-1973, עוד סכסוך ערבי-ישראלי מכריע שהחל גם הוא באוקטובר. עם זאת, הפעם ישראל הותקפה בגבולותיה, בניגוד ל-1973, שבה מצרים וסוריה תקפו שטחים שנכבשו על ידי ישראל.

ב-7 באוקטובר 2023, התקפות חמאס הרגו 1,180 ישראלים, כולל אזרחים, ופצעו 2,400 נוספים, כאשר קבוצת ההתנגדות הפלסטינית לקחה 251 בני ערובה לעזה. לאחר המתקפה, ישראל הרגה כמעט 42,000 פלסטינים, רובם נשים וילדים.

מה השתנה ב-7 באוקטובר?

לפני ה-7 באוקטובר, ישראל הרגישה בטוחה שהמשוואה הפוליטית ארוכת השנים במזרח התיכון, שסירבה היסטורית להכיר בקיומה של מדינה יהודית באזור ערבי מוסלמי ברובו, השתנתה לטובתה. מספר מדינות ערביות החלו לנרמל יחסים עם ישראל, הודות לתיווך של ממשל טרמפ.

"לפני ה-7 באוקטובר, ישראל נראתה כמי שכותבת את הפרק האחרון בפרויקט ההתנחלות שלה בפלסטין. היא כמעט הכניעה את ההנהגה הפלסטינית, פיצלה את האחדות הערבית הנומינלית בתמיכה בפלסטין, והייתה מוכנה לספח חלקים נרחבים מהגדה המערבית," אמר רמזי ברוד, סופר ואנליסט פלסטיני, בהתייחסו לנורמלי ציות הללו, לדחיקה לשוליים של הפלסטיני. הרשות, והמצור על עזה המתמשך.

ברוד תיאר את נאומו של נתניהו באו"ם ב-2023 כ"שיאו של רגע הרסני בהיסטוריה," כאשר ראש הממשלה הישראלי הציג מפה שלא כללה שטחים פלסטיניים, וכינה אותה "המזרח התיכון החדש." בחזונו של נתניהו, "פלסטין לא התקיימה כמציאות פוליטית, והפלסטינים כבר לא היו רלוונטיים כעם עם סוכנות ושאיפות," אמר ברוד.

עם זאת, שבועיים לאחר נאומו של נתניהו באו"ם, אירועי ה-7 באוקטובר שינו הכל, "והחזירו את הפלסטינים למרכז כל תהליך שלום עתידי במזרח התיכון, ניטרלו את יכולתה הצבאית של ישראל לכפות תוצאות פוליטיות באמצעות אלימות, וחשפו את הנרמול בין ישראל למדינות ערב כפארסה בלתי נסבלת," הוסיף ברוד.

מתקפת ה-7 באוקטובר אפשרה לחמאס "לשבש בצורה יעילה מאוד" את השתלבותה של ישראל במזרח התיכון, במיוחד דרך המסדרון הכלכלי המוצע הודו-מזרח תיכון-אירופה, "ולהתחיל מלחמה חדשה," לדברי הילטרמן. עם זאת, הוא גם מאמין שחמאס לא השיגה הרבה בסך הכל.

השלכות אזוריות

מעמדה הבינלאומי של ישראל נתון ללחץ. מדינות מערביות, במיוחד באירופה, הפכו לקולניות יותר בביקורתן על פעולות ישראל. במקביל, תומכי הפלסטינים זכו לתמיכה רבה יותר בדעת הקהל העולמית.

לאחר ה-7 באוקטובר, הדיפלומטיה האזורית של ישראל, במיוחד שיחותיה עם ערב הסעודית, שהתקדמו לעבר נרמול, נעצרו. ערב הסעודית סירבה לנרמל יחסים עם תל אביב, כשהיא רואה בטבח בעזה דבר בלתי מתקבל על הדעת. מדינות כמו טורקיה, דרום אפריקה ואיראן חידשו את ביקורתן על פעולות ישראל, בעוד שבאו"ם, מעצמות גדולות כמו סין ורוסיה הביעו דאגה מהתנהלות ישראל.

מומחים באו"ם הזהירו את ישראל שהיא מסתכנת בהפיכתה ל"מדינה מנודה." בניגוד לארה"ב, בפלטפורמות האו"ם, סין ורוסיה, שתי מעצמות גדולות, גינו את התקפות ישראל בלבנון, שנחשבות גם כהפרה של החוק ההומניטרי, בעוד שמדינות אירופאיות כמו ספרד ואירלנד הזהירו את תל אביב מהפרות נוספות.

ברוד טוען כי צורה חדשה של לגיטימציה מתפתחת בעולם, המתיישרת עם עזה ומתנגדת לכיבוש הישראלי ולהפרות זכויות האדם. שינוי זה, הוא מציע, מחליף את הסדר הישן, בעוד שישראל ממשיכה במה שהוא מתאר כ"זוועות בלתי נתפסות" מול "התנגדות אגדית" של הפלסטינים.

"לגיטימציה שייכת כעת לאלה שעומדים בסולידריות עם עזה, נלחמים ומתים למען עזה, ומרחיבים את גבולות הסכסוך בשם עזה. כל מי שנמצא בצד השני של המשוואה סבל מאובדן לגיטימציה חסר תקדים."

אין ספק שה-7 באוקטובר שינה את פני הסכסוך הישראלי-פלסטיני. מה שנחשב בעבר למשוואה פוליטית סגורה, עם שליטה ישראלית מוחלטת ודעיכת התקוות הפלסטיניות, הפך כעת לבלתי ודאי. המתקפה לא רק חשפה את פגיעותה של ישראל, אלא גם אישרה מחדש כי שלום במזרח התיכון לא יושג ללא התייחסות לשאלה הפלסטינית.

"זה אומר כי התקופה שלאחר ה-7 באוקטובר תכריח ללא ספק לכתוב מחדש את הכללים הפוליטיים והגיאופוליטיים ששלטו בפלסטין, למעשה בכל המזרח התיכון בעשורים האחרונים, כולל מעמדה של ישראל מול מדינות ערב, ופרדיגמת הכוח האזורית המבוססת על ארה"ב," אמר ברוד.