ארגון זכויות האדם הישראלי בצלם פרסם דוח מקיף המתאר עדויות של אסירים פלסטינים ששוחררו, על אלימות שיטתית, עינויים ותנאים המוגדרים תת־אנושיים בבתי הכלא ובמתקני המעצר של ישראל.
העדויות כוללות התעללות מינית, הכאות קשות, מניעת טיפול רפואי, רעב מכוון והחזקת אסירים בתנאים משפילים.
לפי נתונים משלימים של רופאים לזכויות אדם ישראל, 67% מתוך 349 אסירים שביקרו הארגון דיווחו על אירוע אחד לפחות של אלימות חמורה בתוך מתקני הכליאה.
הדוח מתאר “דפוס חמור של אלימות מינית” מצד סוהרים וחיילים, לרבות הפשטה בכפייה, הכאות לאיברי המין, שיסוי כלבים וחדירה אנאלית בכפייה באמצעות חפצים.
אסירים נוספים תיארו חדרי חקירה המכונים “הדיסקו”, שבהם נחשפו למוזיקה רועמת, מניעת שינה, מכות בלתי פוסקות, הלם חשמלי, מניעת מים ומזון עד כדי פגיעה בעור התוף ודימום באוזניים. עדויות אחרות מתארות שתייה ממים מזוהמים בשל ניתוקי מים חוזרים, והחמרה במחלות עור כמו גרדת.
מאז 7 באוקטובר 2023, לפי הדוח, נפטרו 84 אסירים פלסטינים במתקני הכליאה, בהם קטין אחד, כאשר ישראל ממשיכה להחזיק את גופותיהם של רובם. במקביל, נמנעה כניסת הוועד הבינלאומי של הצלב האדום לבתי הכלא, והערכאה העליונה בישראל לא חייבה עד כה את המדינה לאפשר ביקורים.
בצלם מציין במיוחד את אגף “רקפת” בכלא איילון, אגף תת קרקעי שנסגר בעבר בשל תנאים קשים והוחזר לפעילות בהוראת השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, כמתקן בעל תנאים קיצוניים של היעדר אור יום והחמרת סבל האסירים.
מנהלת בצלם, יולי נובק, כתבה בהקדמה לדוח כי מתקני הכליאה, צבאיים ואזרחיים, הפכו לרשת מחנות שמטרתם התעללות באסירים כמדיניות, וכי היעדר התערבות אפקטיבית מצד גורמים בינלאומיים מאפשר את המשך העינויים המערכתיים. לדבריה, האלימות בעזה, ההסלמה בגדה המערבית הכבושה והרדיפה נגד פלסטינים אזרחי ישראל משתקפות גם ביחס לאסירים.
מנגד, שירות בתי הסוהר הישראלי טוען כי הוא פועל “בהתאם לחוק” וכפוף לפיקוח רשמי, וכי זכויות האסירים נשמרות, כולל טיפול רפואי ותנאי מחיה “כנדרש”.
השב"כ מסר כי חקירותיו “מנוהלות על פי חוק” ובפיקוח משפטי. הצבא לא הגיב לפנייה לעיתון.
מקור: TRT World and agencies
