המלחמות המתמשכות של הממשלה הישראלית, הפכה לחלק משגרת החיים של מיליוני אזרחים.
הדו"ח השנתי של המועצה לשלום הילד לשנת 2025 מתאר כיצד המציאות הזו מטילה צל כבד על ילדי ישראל, תוך שימוש בנתונים רשמיים ממשרדי ממשלה ומוסדות בריאות.
הדו"ח מבקש להציג את ההשלכות המצטברות של המלחמה על דור שלם שגדל בתוך תחושת איום מתמדת, פינויי חירום, היעדר יציבות משפחתית ושיבושים מתמשכים במערכת החינוך.
מחיר בחיי אדם
על פי הדו"ח, 69 ילדים בגילאי לידה עד 17 נהרגו מאז תחילת המלחמה. בשנת 2025 נהרגו שישה ילדים נוספים, רובם במהלך מבצע "עם כלביא", וב־2026 נהרגו שישה נוספים במהלך מבצע "שאגת הארי".
מעבר לאובדן החיים, הנתונים משקפים מציאות שבה ילדים חשופים לאירועים אלימים ולסכנות פיזיות באופן יומיומי.
פגיעות פיזיות ונפשיות
עד סוף 2025 הגיעו לבתי החולים 1,569 ילדים בעקבות פגיעות הקשורות ישירות למלחמה. לצד הפגיעות הפיזיות, נרשמה עלייה משמעותית במצוקה הנפשית של בני נוער.
מספר האבחנות החדשות של דיכאון בקרב בני 12–17 עלה ב־9% לעומת השנה שלפני המלחמה, בעוד שאבחנות חרדה זינקו ב־31%.
גם הפרעות אכילה הפכו שכיחות יותר, עם עלייה של 23% בשנה השנייה למלחמה. הדו"ח מציין כי ילדים רבים חיים במציאות של חוסר ודאות, חשיפה מתמשכת לדיווחים על אלימות, והיעדר תחושת ביטחון בסיסית.
ניסיונות אובדניים
אחד הנתונים המדאיגים ביותר נוגע לילדים צעירים במיוחד.
בתוך שנתיים בלבד נרשמה עלייה של 53% במספר ניסיונות ההתאבדות בקרב ילדים בגילאי 6–9.
העלייה החדה הזו משקפת עומס רגשי כבד על ילדים שאינם מסוגלים לעבד את המציאות סביבם, ולעיתים נותרים ללא תמיכה מספקת.
שימוש בסמים, אלכוהול והיעדרות מהבית
הדו"ח מצביע גם על עלייה בהתנהגויות סיכון.
מספר הפניות לחדרי מיון עקב שימוש בסמים עלה ב־10%, בעוד ששימוש באלכוהול הוביל לעלייה של 25% בפניות.
בנוסף, נרשמה עלייה של 14% במספר הילדים שנעדרו מביתם.
לפי הדו"ח, חלק מהתופעות הללו קשורות להיעדר מסגרות יציבות, לחץ משפחתי מוגבר ושחיקה רגשית.
נשירה ממערכת החינוך
מערכת החינוך בישראל חווה טלטלה משמעותית מאז תחילת המלחמה.
שיעור הנשירה בשנת הלימודים תשפ"ד–תשפ"ה עלה בכ־30% לעומת השנה הקודמת, והגיע ל־13.7 תלמידים לאלף.
העלייה החדה ביותר נרשמה בחינוך העברי היסודי, שם נרשמה קפיצה של 61% במספר הנושרים. גם בחינוך העל־יסודי נרשמה עלייה של 25%.
הדו"ח מציין כי תלמידים רבים מתקשים לשוב לשגרה, בין אם בשל פינויי יישובים, מצוקה נפשית או עומס משפחתי.
מקור: TRT World and agencies
