בנימין נתניהו ממשיך להיאחז בכיסאו, בעודו מנצל את החטופים שנותרו בעזה כקלף מיקוח פוליטי, ולא כמשימה הומניטרית דחופה. במקום לפעול להסדר אמיתי שיביא לשחרורם, נתניהו משמר את המצב כדי להרוויח זמן ולשמר את שלטונו.

במקביל, שיתוף הפעולה האסטרטגי עם המפלגות החרדיות מעניק לו גיבוי פוליטי קריטי, תוך שהוא מעניק להן תקציבים והטבות – גם במחיר של זעם ציבורי הולך וגובר.

מול קריאות בינלאומיות להפסקת אש ולסיוע הומניטרי בעזה, ממשלת נתניהו בוחרת בהמשך ההפצצות, ביד קשה כלפי הפלסטינים, ובשימור סטטוס קוו שמשרת את הישרדותו הפוליטית – על חשבון חיי אדם, גם ישראלים וגם פלסטינים.