עלי לאריג'אני, מזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי של איראן, חוסל בתקיפה אווירית ישראלית על טהראן — מה שמסמן את סיומה של קריירה בת ארבעה עשורים, שבמהלכה התפתח ממפקד במשמרות המהפכה לדמות האסטרטגית המרכזית של הרפובליקה האסלאמית.

משקיפים רבים תיארו את לאריג'אני כ״איש השעה״.

ידו הבוטחת נחשבה חיונית לשמירה על לכידות המערכת האיראנית בתקופת המעבר הסוערת שלאחר חיסולו של המנהיג העליון הקודם, עלי ח׳אמנאי, ב־28 בפברואר, ועד למינויו האחרון של המנהיג החדש, מוג׳תבא ח׳אמנאי.

חיים במסדרונות הכוח

לאריג'אני נולד ב־3 ביוני 1957 בנג׳ף שבעיראק, והשתייך לאחת השושלות הפוליטיות המשפיעות ביותר באיראן.

הרקע האקדמי שלו היה קפדני לא פחות מהמסלול הפוליטי: הוא השלים תואר ראשון במדעי המחשב באוניברסיטת הטכנולוגיה שריף, ולאחר מכן קיבל דוקטורט בפילוסופיה מאוניברסיטת טהראן.

הבסיס האינטלקטואלי הזה העניק לעיתים טון פרגמטי ומחושב לתפקידיו הדיפלומטיים והפרלמנטריים המאוחרים יותר.

הקריירה שלו החלה ב־1981 כראש יחידת החדשות המרכזית, אך במהרה עבר לזירה הצבאית והצטרף למשמרות המהפכה האסלאמית (IRGC) ב־1982.

לאורך סוף שנות ה־80 שימש בתפקידים בכירים בתחומי המשפט והפרלמנט בתוך משרד משמרות המהפכה, ולבסוף הפך לסגן ראש המטה של משמרות המהפכה בין 1989 ל־1992.

מהתקשורת הממלכתית ועד תיק הגרעין

במהלך שנות ה־90 העביר לאריג'אני את מוקד פעילותו אל התפוקה התרבותית והאסטרטגית של המדינה.

כראש תאגיד השידור הממלכתי IRIB, במשך עשור (1994–2004), הוא החזיק בהשפעה עצומה על הנרטיב הפנימי.

עם זאת, המעבר שלו אל המועצה העליונה לביטחון לאומי הוא זה שהעלה אותו לבמה העולמית.

כמי שפיקח רשמית על תיק הגרעין של איראן בתקופת נשיאותו של מחמוד אחמדינז'אד, לאריג'אני היה דמות קבועה במשא ומתן בינלאומי עתיר־סיכון.

המעבר שלו לרשות המחוקקת ביסס עוד יותר את מעמדו.

לאחר שנבחר כנציג העיר קום, לאריג'אני כיהן שלוש כהונות רצופות כיו״ר הפרלמנט בין 2008 ל־2020.

למרות שיוחס למחנה השמרני ה״עקרונאי״, הוא נודע ביכולתו לנווט במרחב מתון יותר, ומילא תפקיד מרכזי באישור הסכם הגרעין של 2015 (JCPOA).

פניו של ציר ההתנגדות

ב־2025, על רקע מתיחות אזורית גוברת, לאריג'אני מונה מחדש לתפקיד מזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי.

מאז תחילת מלחמת ארה״ב–ישראל נגד איראן, הוא הפך לפנים הציבוריות של תגובת המדינה.

בהופעה פומבית נדירה ביום שישי האחרון, הוא נראה צועד בצעדת יום אל־קודס הבינלאומי, כשהוא מקרין דימוי של יציבות.

הרטוריקה שלו הלכה והחריפה לאחר מותו של עלי ח׳אמנאי.

״לא נעזוב את האמריקאים עד שננקום על חיסול מנהיגנו״, הכריז לאריג'אני.

בערב שלפני מותו, הוא פרסם מסר רשמי המצדיק את התקיפות האיראניות על בסיסים אמריקאיים, והציג את העימות כהכרח שנכפה.

״איראן לא חיפשה מלחמה, אך לא תיסוג אם יכפו עליה״, כתב.

כאשר האזור מיטלטל על סף הסלמה כוללת, מותו של לאריג'אני מותיר חלל משמעותי במעגל הפנימי של המנהיג העליון החדש.