לפי דיווח, בכירים במשרד החוץ הישראלי התריעו לאחרונה כי ישראל נמצאת בשפל חסר תקדים בזירה התקשורתית העולמית. המערך שאמור לנהל את ההסברה – כלומר את האופן שבו ישראל מציגה את עצמה לעולם – סובל משיתוק, חוסר תיאום, היעדר תקציבים ואף חוסר באיוש תפקידים קריטיים.
הביקורת הפנימית בישראל גוברת דווקא בעיצומה של מלחמה קשה בעזה, אשר הביאה לגל חסר תקדים של תמונות וסרטונים המתעדים הרס נרחב, רעב, מוות של אלפי אזרחים פלסטינים – רבים מהם ילדים – והתמוטטות של תשתיות הומניטריות. התמונות האלה הופצו ברחבי העולם ויצרו זעזוע ציבורי רחב, אך הממסד ההסברתי הישראלי, לפי הבכירים, כשל מלהגיב בזמן ולספק נרטיב נגדי אפקטיבי.
לטענת אותם גורמים, התגובה התקשורתית הבינלאומית לחשיפת המציאות בעזה הייתה מהירה, אמוציונלית ומבוססת, בעוד שישראל המשיכה להיאחז בשיח ביטחוני שאינו מצליח להתמודד עם מראות של רעב, הפצצות ופגיעות בילדים. המדינות המתחרות בזירה התודעתית – כדוגמת תנועות סולידריות פלסטיניות, עיתונאים עצמאיים ופעילים ברשתות החברתיות – הצליחו להוביל את הנרטיב העולמי ולהציג את ישראל כפוגעת באוכלוסייה אזרחית חסרת מגן.
בנוסף, נאמר בדיווח כי אין כיום גוף ממשלתי אחד שמרכז את ההסברה, מה שגורם לכך שהצבא הישראלי, משרד החוץ, לשכת ראש הממשלה ומשרדים נוספים פועלים בנפרד ולעיתים אף סותרים זה את זה במסרים – מה שמעמיק את הכאוס התודעתי.
הביקורת הזו משקפת לא רק משבר תדמיתי, אלא גם משבר מוסרי עמוק כפי שהוא נתפס בעולם: ישראל, שהציגה עצמה שנים כמדינה דמוקרטית המגינה על אזרחיה, מוצאת עצמה תחת עדשות המצלמה ככוח שמפעיל עוצמה צבאית אדירה כלפי אוכלוסייה חסרת הגנה.
