כ-20% מהישראלים מדווחים על קשיים משמעותיים בתפקוד היומיומי, בעוד שיותר מ-60% ממי שסבלו מתסמינים חמורים של פוסט-טראומה ממשיכים לחוות תסמינים משמעותיים. נשים צעירות הן הקבוצה שנפגעה בשיעור הגבוה ביותר.
מחקר מקיף שפורסם בישראל לקראת יום השנה השלישי לאירועי 7 באוקטובר 2023 מצביע על כך שחלק ניכר מהאוכלוסייה ממשיך להתמודד עם קשיים נפשיים.
על פי נתוני הברומטר הלאומי לבריאות הנפש, הנתמך על ידי מכון המחקר של שירותי בריאות כללית ומכון מאיירס-ג’וינט-ברוקדייל, ועודכנו עד מאי 2026, כ-20% מהישראלים מדווחים על פגיעה משמעותית בתפקוד היומיומי בשל קשיים נפשיים.
המחקר מצא כי אף שמרבית האוכלוסייה מגלה סימני התאוששות, בקרב חלק ניכר ממנה תסמיני חרדה, דיכאון ופוסט-טראומה הפכו לממושכים ואף כרוניים.
32% מהנשים הצעירות מתקשות בתפקוד היומיומי
על פי המחקר, נשים בגילאי 18 עד 35 הן הקבוצה שנפגעה בשיעור הגבוה ביותר מבחינת התפקוד היומיומי.
כ-32% מהנשים בקבוצת גיל זו דיווחו על פגיעה משמעותית בתפקוד היומיומי בשל קשיים נפשיים.
בקרב נשים מעל גיל 35 עמד השיעור על 26%, ואילו בקרב גברים הוא עמד על כ-19%.
בנוסף, כשליש מהנשים מתחת לגיל 35 חצו את הסף הקליני לתסמיני חרדה, דיכאון או פוסט-טראומה.
החוקרים ציינו כי נשים מדווחות על רמות גבוהות יותר של מצוקה נפשית ופגיעה בתפקוד בהשוואה לגברים.
יותר מ-60% ממשיכים לסבול מתסמיני פוסט-טראומה
המחקר מצביע על כך שההשלכות הנפשיות של אירועי 7 באוקטובר והמלחמות שבאו בעקבותיהם נמשכות לאורך זמן.
במהלך תקופת המעקב, כשליש מהמשתתפים חצו את הסף הקליני לפחות באחד משלושת התחומים: חרדה, דיכאון או פוסט-טראומה.
כ-50% מהאנשים שתסמיני החרדה שלהם חצו את הסף הקליני חזרו בהמשך לטווח התקין, לעומת 38% בלבד בקרב מי שסבלו מתסמיני פוסט-טראומה.
כלומר, יותר מ-60% מהאנשים שחוו תסמינים משמעותיים של פוסט-טראומה המשיכו לדווח על תסמינים ניכרים.
לדברי החוקרים, הנתונים מעידים כי המצוקה הנפשית הפכה לכרונית בקרב חלק משמעותי מהאוכלוסייה.
15% מהמשתתפים נחשפו לרמה גבוהה של אירועים טראומטיים
כ-15% מהמשתתפים במחקר דיווחו על רמת החשיפה האישית הגבוהה ביותר לאירועים טראומטיים הקשורים ל-7 באוקטובר וללחימה שבאה בעקבותיו.
קבוצה זו כוללת אנשים שנכחו באירועים באופן ישיר או הכירו מקרוב אנשים שנפצעו או נהרגו במהלך הלחימה.
50% דיווחו על פגיעה בפעילויות הפנאי
המחקר מצא כי הקשיים הנפשיים משפיעים לא רק על הבריאות הנפשית, אלא גם על הקשרים החברתיים ועל שגרת החיים.
כ-50% מהמשתתפים דיווחו כי פעילויות הפנאי שלהם נפגעו, בעוד ש-35% ציינו כי הם מתקשים ליצור קשרים קרובים ולשמר מערכות יחסים קיימות.
על פי הממצאים, רבים ממשיכים להגיע לעבודה ולמלא את חובותיהם בבית, אך מתקשים לשמור על קשרים חברתיים וליצור קשרים חדשים.
כ-50% מהמשתתפים ציינו כי תמיכת המשפחה והחברים מסייעת להם להתמודד עם הקשיים, בעוד שכ-40% הצביעו על תחביבים, פעילות גופנית ושמירה על שגרה כגורמים מסייעים.
מחצית מהזקוקים לטיפול נפשי לא פנו לקבלת עזרה
כשליש מהאוכלוסייה דיווחו כי הם חשים צורך בטיפול נפשי.
עם זאת, כמחצית מהאנשים שדיווחו על צורך בטיפול לא פנו לקבלת עזרה מקצועית.
מבין אלה שלא פנו לטיפול, 23% ציינו כי הם מעדיפים להתמודד עם הקשיים בכוחות עצמם, בעוד ש-17% אמרו כי אינם מעוניינים בטיפול הנפשי שמציעה מערכת הבריאות.
כ-66% מהמשתתפים דיווחו על רמת תמיכה גבוהה מצד משפחתם, אך רק 39% חשו כי הם מקבלים תמיכה גבוהה מהקהילה שבה הם חיים.
מנגד, 31% מהמשתתפים דיווחו כי אינם מקבלים רמת תמיכה גבוהה לא ממשפחתם ולא מהקהילה.
החוקרים מצאו כי תמיכה משפחתית וקהילתית חזקה קשורה לחוסן נפשי גבוה יותר ולשיעורים נמוכים יותר של מצוקה נפשית משמעותית.
החוקרים קוראים להרחבת התמיכה ארוכת הטווח
פרופ’ רן בליצר, סמנכ”ל שירותי בריאות כללית וראש מערך החדשנות בארגון, אמר כי ממצאי המחקר מצביעים על כך שהקשיים הנפשיים הפכו לממושכים בקרב חלק ניכר מהאוכלוסייה.
לדבריו, למרות העלייה במספר האנשים המקבלים טיפול נפשי, המצוקה הפסיכולוגית ממשיכה להיות מלווה בפגיעה משמעותית בתפקוד היומיומי.
שמואל הדגישה כי ההתמודדות עם המשבר אינה יכולה להסתמך על מערכת בריאות הנפש בלבד, וכי יש לחזק גם את הקשרים המשפחתיים, הקהילתיים והחברתיים.
החוקרים הדגישו את הצורך בהרחבת שירותי הטיפול ובפיתוח מנגנוני תמיכה ארוכי טווח, במיוחד עבור נשים צעירות ואנשים הממשיכים לסבול מתסמיני פוסט-טראומה.
