ישראל ניצבת בפני מציאות ביטחונית מורכבת: דיווחים מודיעיניים מצטברים מצביעים על כך שאיראן חידשה את ייצור הטילים מאז סבב הלחימה בן 12 הימים ביוני, בעוד מלאי המיירטים האמריקאי והישראלי נשחק משמעותית וקצב ההשלמה איטי.
לפי מקורות אירופיים, מרכיבי הנעה מוצקים הגיעו לנמל בנדר עבאס בסוף ספטמבר, והערכת גורמים ישראליים היא כי קצב הייצור האיראני עלול לטפס עד אלפי טילים בשנה, נתונים שמאתגרים את ההנחות הקודמות לגבי יכולת הבלימה של מערכי ההגנה האווירית באזור.
בזמן שטהראן מתאימה את פריסותיה וממשיכה לפתח את תוכנית הטילים הבליסטיים תחת פיקוח משמרות המהפכה, ישראל וארצות הברית נותרו תלויות במערכות יירוט יקרות בעלות זמינות מוגבלת. במהלך העימות הקודם הופעלה תרומת משמעותית של מערך THAAD האמריקאי, עם ירי של מאות מיירטים בעלות גבוהה, מה שהותיר את המלאי מדולל ומעורר ספק אם אותה רמת סיוע תישנה בעימות הבא.
לפי גורמי מדיניות בארה״ב, “הקו הבסיסי שהיה לפני כן אינו מספיק” מול מטחי טילים אינטנסיביים ומתמשכים, תובנה שמציבה סימני שאלה על מוכנות ההגנה הרב־שכבתית של ישראל ועל ההגנה על אזרחים בעורף.
הסבב ביוני חשף את גבולות ההגנה: לפחות כמה עשרות טילים חדרו את המערכת והכו אזורים מיושבים, הביאו לאבדות בנפש ולפגיעות רחבות בבתי מגורים, מוסדות חינוך ומתקנים ציבוריים.
במקביל, טהראן שידרה מסרים מעורבים לגבי ניסויי טילים פנימיים — דיווחים שהוכחשו במהרה — אך המגמה הכוללת מצביעה על רצון לשמר יכולת הרתעה ולהתאים את ההפעלה לאחר הנזק המוגבל שספגה התוכנית במהלך הסבב האחרון.
לנוכח המציאות הפוליטית והצבאית בשטח, והמשך הכיבוש הישראלי והסגר, התלות הישראלית בסיוע אמריקאי ובהצטיידות מיירטים עלולה להפוך לנקודת תורפה בעימות הבא, בעוד האוכלוסיות האזרחיות הן שמשלמות את המחיר הכבד של ההסלמה.
מקור: TRT World and agencies
