ממשלת ישראל דוחפת לחנינה מוקדמת לנתניהו, המשפטנים מזהירים מהתערבות חסרת תקדים

שר המורשת בממשלת ישראל, עמיחי אליהו, הגיש בימים האחרונים לנשיא יצחק הרצוג חוות דעת רשמית הקוראת להעניק חנינה לראש הממשלה בנימין נתניהו, עוד לפני שבית המשפט סיים לדון בתיקיו ולפני שניתנה הכרעת דין.

המסמך, המשתרע על פני 17 עמודים, נתפס כמהלך יוצא דופן שבו הרשות המבצעת מבקשת להתערב בהליך משפטי פעיל נגד ראש הממשלה המכהן, ומחדד את המתח הגובר בין הממשלה לבין מוסדות המשפט.

אליהו דחה במפורש את עמדת מחלקת החנינות במשרד המשפטים, שהתנגדה למהלך, ובחר להציג לנשיא קו משפטי ופוליטי שונה בתכלית, כזה שמבקש להציב את שיקולי "אחדות העם" ו"צרכים לאומיים" מעל להמשך ההליך הפלילי.

"מלחמת קוממיות שנייה"

במרכז המלצתו טוען אליהו כי ישראל נמצאת בעיצומה של "מלחמת קוממיות שנייה" רב-זירתית, וכי נתניהו נדרש ל"קקשב מוחלט" לניהול המערכה.

לפי ניסוחו, השארת ראש הממשלה תחת "עולו התובעני" של משפט פלילי ארוך אינה רק פגיעה אישית בו, אלא "פגיעה ישירה בביטחונה של מדינת ישראל ובכושר העמידה של האומה".

אליהו מגדיר את החנינה כ"צו לאומי", ומציג אותה ככלי לשחרור ההנהגה מ"משקולות" שאינן מופנות כלפי "הכרעת האויב".

בכך הוא מציב את ההליך המשפטי עצמו כמכשול למדיניות הממשלה, ולא כמרכיב בסיסי של מנגנון ביקורת ושלטון החוק.

תנאי החנינה

אחד הצירים המרכזיים במחלוקת הוא שאלת ההודאה באשמה כתנאי לחנינה.

מחלקת החנינות במשרד המשפטים קבעה כי לנשיא יש קושי להפעיל את סמכות החנינה כל עוד משפטו של נתניהו מתנהל והוא לא הביע חרטה או לקח אחריות על המעשים המיוחסים לו.

אליהו, מנגד, טוען כי דרישה להודאה היא "שגיאה משפטית ועובדתית".

הוא מסתמך על פסיקת בג"ץ בפרשת קו 300 (פס"ד ברזילי), וטוען כי סמכות החנינה של הנשיא משתרעת גם על שלב שלפני ההרשעה ואינה מותנית בהודאה.

לדבריו, דרישה מנתניהו להודות בעבירת שוחד לאחר שבית המשפט עצמו רמז על קשיים בראיות, הופכת את ההודאה ל"כניעה שרירותית".

השר מציג הבחנה בין "שיקום העבריין" לבין מה שהוא מכנה "שיקום האומה", וטוען כי במקרה זה החנינה אינה נועדה לטובת האדם אלא לטובת "העם". בכך הוא מנסה למסגר את החנינה כמהלך פוליטי-לאומי, ולא כמהלך אישי-משפטי.

קריאה להרצוג "ללכת בדרכו של אביו"

בסיום המלצתו פונה אליהו לנשיא הרצוג ומבקש ממנו ללכת "בדרכו האמיצה" של אביו, הנשיא השישי חיים הרצוג, שהעניק חנינה בפרשת קו 300, פרשה שבה ניתנה חנינה לאנשי מערכת הביטחון שהיו מעורבים בהריגת פלסטינים שנחטפו באוטובוס, עוד לפני שההליך המשפטי נגדם הושלם.

אליהו מציג את המקרה ההוא כתקדים לחנינה מוקדמת, ומבקש מהרצוג "להסיר את עננת הפילוג" ולהביא "שלום על ישראל".

עמדת מחלקת החנינות

מנגד, חוות הדעת של מחלקת החנינות במשרד המשפטים, שהועברה לשר אליהו וליועצת המשפטית לממשלה לפני כשבועיים, קובעת כי אין מקום להיעתר לבקשת החנינה של נתניהו.

המחלקה בחנה שתי שאלות: האם לנשיא יש בכלל סמכות לתת חנינה בנסיבות שבהן המשפט עדיין מתנהל, ואם כן, האם ראוי להפעיל סמכות זו במקרה הנוכחי.

לפי חוות הדעת, התשובה לשתי השאלות היא שלילית.

בין היתר מצוין כי עצם העובדה שההליך המשפטי בעיצומו, ונתניהו לא הביע חרטה או לקיחת אחריות, יוצרת "קושי גדול" לבחון את בקשת החנינה.

במילים אחרות, מבחינת מחלקת החנינות, עצם הדיון בחנינה בשלב זה אינו עומד באמות המידה המקובלות.

הכרעה תתעכב שבועות

על רקע הפערים הגדולים בין עמדת הממשלה לבין עמדת משרד המשפטים, היועצת המשפטית לבית הנשיא צפויה לגבש חוות דעת משלה, תהליך שצפוי להימשך שבועות.

לפי הדיווחים, היא מתכוונת לבקש שוב את עמדת היועצת המשפטית לממשלה, שטרם נמסרה במלואה, ואף נשקלת האפשרות לבקש מנתניהו לתקן את בקשת החנינה שהגיש.

נשקלת גם אפשרות חריגה לכנס את כל הגורמים המעורבים, סנגורי נתניהו, נציגי הפרקליטות ונציגי היועצת המשפטית לממשלה, בניסיון להגיע למתווה מוסכם כלשהו לגבי החנינה והמשך ההליך המשפטי.

בהרב-מיארה עצמה צפויה לפרסם את עמדתה בשבועות הקרובים.

מבית הנשיא נמסר כי החומרים התקבלו וייבחנו, וכי "כל ניסיון להשפיע מכל כיוון שהוא לא ישפיע ולא ישנה", וכי הנשיא יפעל לפי הדין, צו מצפונו ו"טובת המדינה". עם זאת, ההכרעה שלו תתקבל בתוך מציאות פוליטית ומשפטית מתוחה, שבה כל צעד עשוי להיתפס כמהלך פוליטי מובהק.

לפי הדיווחים, בשבועות האחרונים לא התקיים קשר בין לשכת הנשיא לבין לשכת ראש הממשלה, בין היתר בעקבות התבטאות של הרצוג, שאמר כי ציפה מנתניהו להתבטא נגד פגיעה בריבונות הישראלית בדבריו של נשיא ארצות הברית לשעבר, דונלד טראמפ, בעניין חנינה אפשרית.

מקור: TRT World and agencies