ישראל אוהבת להציג את עצמה כמדינה מתקדמת, חדשנית, כזו שמובילה בתחומי טכנולוגיה, רפואה ויזמות. אך מאחורי הסיפור הלאומי המבריק מסתתרת מציאות יומיומית קשה: משפחות רבות מתקשות לסגור את החודש, צעירים מתקשים לרכוש דירה, ומעמד הביניים — פעם עמוד השדרה של החברה — נשחק במהירות.
לפי נתוני השוואה בינלאומיים, עלות המחיה החודשית לאדם בישראל עומדת על 2,120 דולר, בעוד שבארה״ב היא 2,516 דולר. לכאורה, ישראל זולה יותר. אבל כשמכניסים למשוואה את השכר — התמונה משתנה לחלוטין.
הכנסה חודשית ממוצעת נטו בישראל: 3,258 דולר. בארה״ב: 4,539 דולר.
המשמעות פשוטה: הישראלים מוציאים חלק גדול בהרבה מהכנסתם על הוצאות בסיסיות. רמת המחירים דומה למדינות עשירות, אבל השכר רחוק מלהדביק את הפער.
הישראלים עובדים יותר, ומקבלים פחות
ישראל היא אחת המדינות עם שעות העבודה הארוכות ביותר בעולם המערבי.
שעות עבודה ממוצעות בשבוע:
בישראל עובדים בממוצע 42–43 שעות בשבוע, מה שמציב את המדינה בין שיאניות שעות העבודה בעולם המערבי.
לשם השוואה, בגרמניה עובדים כ־34–35 שעות בשבוע, בהולנד כ־30–32 שעות, בצרפת 35 שעות ובארה״ב כ־38–40 שעות.
כלומר, הישראלים עובדים לעיתים שבוע עבודה שלם נוסף בכל חודש ביחס לעובדים במדינות אירופה המפותחות אך אינם נהנים מהתמורה הכלכלית המקבילה.
הפערים מתחדדים עוד יותר כשבוחנים את השכר לשעה. בישראל השכר הממוצע לשעה נע סביב 18–20 דולר, בעוד שבגרמניה הוא נע בין 27 ל־30 דולר, בהולנד בין 28 ל־32 דולר, בצרפת בין 25 ל־28 דולר ובארה״ב בין 28 ל־33 דולר. במילים אחרות: הישראלים עובדים יותר שעות — אך מקבלים פחות על כל שעה.
לפי מדדים בינלאומיים, ישראל מדורגת בין 16 המדינות היקרות בעולם.
מדינות כמו גרמניה, הולנד, צרפת או אוסטריה מציעות: שכר גבוה יותר, רשת ביטחון סוציאלית רחבה, תחבורה ציבורית מפותחת, מערכת חינוך ציבורית חזקה, תחרות אמיתית בשוק המזון והקמעונאות.
בישראל, לעומת זאת, המחירים דומים, אך התמורה נמוכה בהרבה.
מסים גבוהים, הכנסה נמוכה: משוואה שמכבידה על כל בית
ישראל גובה מסים גבוהים במיוחד ביחס לתמורה שהאזרח מקבל:
מע״מ 17% — מהגבוהים בעולם המערבי
מס הכנסה שמטפס מהר
מסי קנייה על רכבים, אלקטרוניקה ומוצרים מיובאים
מיסוי עקיף שמעלה את המחירים בכל תחום
למרות זאת, רבים מרגישים שהם לא מקבלים שירותים ברמה אירופית: תחבורה ציבורית מוגבלת, מערכת בריאות עמוסה, וחינוך ציבורי שמצריך תשלומים נלווים כמעט בכל שלב.
מחירי מזון בסיסיים: ישראל יקרה יותר ממדינות עשירות
לפי נתוני השוואה בינלאומיים, מחירי המזון בישראל גבוהים במיוחד, ולעיתים אף גבוהים יותר ממדינות עשירות בהרבה.
מחירי המזון בישראל עלו ב־8%–9.5% בשנתיים האחרונות, שיעור גבוה ביחס למדינות OECD אחרות.
מבט על מוצרים בסיסיים ממחיש את הפערים: חלב בישראל עולה בדרך כלל בין 6 ל־7 שקלים לליטר, בעוד שבאירופה ובארה״ב המחיר נע סביב 3–4 שקלים.
לחם פשוט בישראל עולה 8–12 שקלים, לעומת 4–6 שקלים באירופה ו־5–7 שקלים בארה״ב.
גם ביצים, עוף, גבינות וירקות בסיסיים יקרים בישראל בעשרות אחוזים ביחס לשווקים האירופיים והאמריקאיים.
מסעדות ובתי קפה: בילוי שהפך למותרות
המחירים במסעדות בישראל הפכו לשם דבר.
ארוחת צהריים פשוטה בתל אביב יכולה לעלות יותר מאשר בערים מרכזיות בארה״ב.
הוצאות על בילוי הפכו למעמסה, ומשפחות רבות מצמצמות יציאות לא מתוך בחירה, אלא מתוך הכרח.
מים וחשמל: יוקר תשתיות במדינה קטנה
ישראל מתגאה בטכנולוגיות מים מתקדמות, אך חשבון המים ממשיך לעלות. גם החשמל התייקר בשנים האחרונות, בין היתר בשל עלויות ייצור, רגולציה ומבנה שוק שאינו תחרותי.
משפחה ממוצעת משלמת על מים וחשמל יותר מאשר במדינות אירופה בעלות אקלים דומה.
חינוך: ציבורי — אבל יקר
למרות שמערכת החינוך בישראל מוגדרת כציבורית, בפועל ההורים משלמים על כמעט כל דבר: צהרונים, חוגים, שיעורים פרטיים, טיולים, מסיבות, קייטנות.
הוצאות החינוך בישראל גבוהות משמעותית ביחס להכנסה, במיוחד למשפחות עם יותר מילד אחד.
ביגוד, אלקטרוניקה ומוצרים לבית: שוק קטן, מחירים גדולים
היבוא לישראל יקר, השוק קטן, והתחרות מוגבלת. לכן: בגדים יקרים יותר מאירופה, מוצרי חשמל נמכרים במחירים גבוהים בעשרות אחוזים, רהיטים ומוצרים לבית עולים יותר מאשר בארה״ב.
ישראלים רבים פונים לקניות אונליין מחו״ל — למרות עלויות משלוח — ועדיין מצליחים לחסוך.
פנאי ותרבות: גם הכיף עולה ביוקר
כרטיס קולנוע, מנוי לחדר כושר, הופעה, טיול משפחתי — הכול יקר יותר. פעילות משפחתית פשוטה יכולה להגיע למאות שקלים. הפנאי, שאמור להיות מרחב של רוגע ושמחה, הפך למוקד לחץ כלכלי.
רמת חיים שנשחקת
למרות נתוני צמיחה מרשימים, רמת החיים של הישראלים נשחקת. הפער בין ההכנסה לבין יוקר המחיה גדל, והתחושה הציבורית היא של מרדף בלתי נגמר אחרי יציבות כלכלית.
המשמעות רחבה: פחות חיסכון, פחות פנאי, פחות הזדמנויות, יותר לחץ, יותר שחיקה של מעמד הביניים.
ישראל היא מדינה יקרה — יקרה מדי ביחס למה שהאזרח מקבל.
מעבר לקושי הכלכלי, ישראלים רבים מדווחים על שחיקה נפשית. חלק מהביקורת הציבורית מופנית כלפי סדרי העדיפויות התקציביים של המדינה, שלטענת אזרחים רבים מעניקים משקל כבד במיוחד לתקציב הביטחון — על חשבון השקעה ביוקר המחיה, בדיור, ברווחה ובשירותים אזרחיים.
התחושה הרווחת היא שהמדינה אינה מקלה על חיי היום‑יום של תושביה, בזמן שהמצב הכלכלי הולך ומחמיר.
סקרים שונים מצביעים על ירידה בשביעות הרצון הכללית ועל תחושת תסכול עמוקה מהמציאות הכלכלית ומהעתיד הכלכלי הצפוי.
מקור: TRT Global
