על ידי: קאזים עלאם
בעשורים האחרונים בנה ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו את זהותו הפוליטית כ"שוטר קשוח" בתחום הביטחוני — תדמית חזקה שסייעה לו לנצח בבחירות חוזרות והפכה אותו לראש הממשלה המכהן הארוך ביותר בתולדות המדינה.
נתניהו עומד שוב לבחירות כשהמדינה נערכת ללוח בחירות באוקטובר.
עם זאת, סקר חדש מרמז כי סיכויו להיבחר מחדש עומדים כיום בספק רציני.
הסקר, שנערך עבור ערוץ 12 על ידי מכון מידגם — אחת מחברות המחקר והמדגם המובילות בישראל — מראה כי 43 אחוז מהישראלים מעדיפים לראות את גדי אייזנקוט, הרמטכ"ל לשעבר, כראש ממשלה.
בניגוד לכך, רק 34 אחוז מהישראלים תומכים בנתניהו לתפקיד ראש הממשלה.
המפלגה החדשה של אייזנקוט, 'ישר'!, צפויה לזכות במספר המושבים הגדול ביותר (23), לפי הסקר. מפלגת הליכוד של נתניהו נמצאת קרוב מאחור עם 22 מושבים, אם הבחירות היו נערכות כעת.
הגוש הרחב נגד נתניהו צפוי לזכות ב-59 מושבים בכנסת, מעט מתחת לרוב מוחלט של 61 מושבים. לעומת זאת, הסקר חוזה סך של 51 מושבים לגוש התומך בנתניהו.
הנתונים עשויים שלא להיראות דרמטיים במבט ראשון, אך הם חושפים שחיקה עמוקה יותר של המותג הביטחוני שהיה שליט בעבר בפוליטיקה הישראלית.
אנליסטים מייחסים את החלשת האמינות הביטחונית של נתניהו ליותר משנתיים וחצי של קמפיין ברוטלי בעזה, לצד מלחמות לסירוגין מול לבנון ואיראן.
אריק רודניצקי ממרכז משה דיין באוניברסיטת תל־אביב אומר שנתניהו בילה שנים בהצבת עצמו כ"מר ביטחון".
״עבור רבים מהישראלים, התדמית הזו ספגה מהלומה קשה בעקבות אירועי ה-7 באוקטובר 2023, במיוחד משום שנתניהו מעולם לא קיבל על עצמו אחריות אישית על הכשלים שהובילו לפיגוע״, הוא אומר ל-TRT עולם.
תוג'צה ארסוי ציילאן, פרופסור משנה באוניברסיטת איזמיר קטיפ צ'לבי, מסכימה עם הערכה זו ומציינת כי המותג הפוליטי של נתניהו 'שבר באופן יסודי' ב-7 באוקטובר 2023.
גישתו הוותיקה של ניהול הסכסוך הפלסטיני במקום לפתור אותו, ובהסתמכות על הרתעה טכנולוגית, 'קרסה ביום אחד', היא אומרת ל-TRT World.
התוצאה הייתה פגיעה מיידית ומתמשכת באמינותו של נתניהו בסוגיה שהגדירה את דרכו הפוליטית במשך עשורים.
מאז מנסה ראש הממשלה לשקם את האמינות שאיבד ב-7 באוקטובר 2023 באמצעות מלחמות רב־חזיתיות וארוכות.
מתל־אביב בוצעו מאז ה-7 באוקטובר 2023 תקיפות כנגד שישה ישויות, כולל פלסטין, איראן, לבנון, קטר, סוריה ותימן.
ציילאן מתארת את אסטרטגיית נתניהו כניסיון לשנות את הנרטיב: מהמוביל 'שהתיר את ה-7 באוקטובר' ל'המנהיג היחיד החזק מספיק לעמוד מול איראן.
רודניצקי מודה שיש ישראלים שמייחסים לנתניהו קרדיט על שהוביל מהלכים מול איראן.
עם זאת, לדעתו נתניהו ממשיך להיתקל בביקורת חריפה על אופן ההתמודדות של ישראל עם הגבול הצפוני, שם חיזבאללה הצליח לשקם חלק מהיכולות שלו וממשיך להוות אתגר ביטחוני משמעותי.
אנליסטים מצביעים על כך שהעלות האנושית של המלחמות החופפות האלה כבר הפכה לבלתי אפשרית להתעלמות בעיני אזרחים רגילים: ירי רקטי וטילים ממושך בחן את החזית הביתית באופן שלא נראו בעשורים.
רודניצקי מפנה לממצאים רשמיים, כולל דו"ח מבקר המדינה מינואר 2026, שמראים כי קהילות רבות — במיוחד בפריפריה הגיאוגרפית והחברתית — עדיין חסרות ממקרים מספקים ומתקני חירום.
על פי דו"ח מבקר המדינה, עד שליש מתושבי ישראל אינם מוגנים באופן מספק מפני ירי טילים.
רודניצקי אומר שביטחון הוא לא רק הכנה הצבאית לקרב.
״זה גם אומר לוודא שהאוכלוסייה האזרחית מצוידת לעמוד בתקופות ממושכות של חוסר ודאות, שיבוש וחוסר ביטחון״, הוא מוסיף.
האם העייפות מהמלחמה כבר מורגשת?
ציילאן מדגישה את המחיר הכלכלי והאישי של המלחמות הרבות של נתניהו על הציבור הישראלי: הוצאות ביטחון גבוהות, זימונים חוזרים של חיילי מילואים ואינפלציה ששברו את האשליה של חיים רגילים לשכבת הביניים במדינה.
האופציה המזיקה ביותר מכל אלה הייתה במשבר החטופים, היא אומרת.
למספר גדול של ישראלים, סירובו של נתניהו להעדיף את שחרור החטופים נתפס כ'בגידה'.
״נתניהו נתפס כאחראי אישית למותם של החטופים״, היא אומרת, וציינה שהראש הממשלה ניתק אפילו מצביעים ימניים מתונים ומרכזיים שסמכו עליו בעבר לשמור על ביטחונם.
התלות שלו בשותפים מן הימין הקיצוני, כגון איתמר בן־גביר, שר הביטחון הפנימי, צמצמה עוד יותר את משיכתו הציבורית והדקיקה אותו לנישה פוליטית הולכת ומצטמצמת, היא אומרת.
המלחמות הבלתי פוסקות של ישראל על מספר חזיתות לא הורידו את הביטחון מסדר היום הלאומי. במקום זאת, הן הרחיבו את משמעות המושג בעיני הישראלים, אומרים אנליסטים.
רודניצקי אומר שהבוחרים דורשים כיום לא רק כוח צבאי, אלא גם אחריות, מנהיגות כשירה, שקיפות ונכונות ללמוד מכשלים בעבר.
האמון הציבורי בצבא עצמו החזיק יחסית טוב, בעיקר מכיוון שמפקדי הצבא קיבלו על עצמם אחריות ופרסמו חקירות על כשלי ה-7 באוקטובר, הוא מציינת.
עם זאת, ההנהגה הפוליטית נתפסת בציבור בישראל כניתקת מציפיות אלה, הוא מוסיף.
ציילאן אומרת שניסיונותיו החוזרים של נתניהו להסית את האשמה לכיוון הכוחות המזוינים והשירותים, תוך כדי הגנת קבינתו, הפכו את הצבא ל'שק חבטות פוליטי למען הישרדותו של ביבי'.
בתהליך זה הוא ניתק בצורה עמוקה אזרחים חילוניים ועם נטייה ימין־מרכז.
המצב הציבורי השתנה לכיוון של דרישת אחריות מבלי לנטוש את הביטחון כעניין מרכזי, היא מציינת.
הגדרת הביטחון עצמה השתנתה. מה שבוחרים נראים רוצים עכשיו הוא 'מנהיגות ביטחונית יותר כשירה, פרגמטית ואחראית' — תכונות שרבים מקשרים לאייזנקוט.
״ניתן לומר שבחירות אוקטובר לא יהיו ויכוח בין מלחמה לשלום״, היא אומרת.
״זה יהיה משאל עם על כשירות, יושרה אישית, אמון במוסדות לעומת הישרדות אידיאולוגית״, היא מוסיפה.
מקור: TRT World
