בישראל, תחת מציאות של מלחמה מתמשכת, מתפתחת תופעה בה גורמים פוליטיים ותקשורתיים מגנים את מי שמעזים להתלונן על קשיי היומיום.
במקום להכיר בעייפות, בפחד ובחוסר הביטחון, מופעל לחץ חברתי להדחיק את המציאות ולהציג "חוסן לאומי" מלאכותי.
אזרחים בין אזעקות לחיי יום-יום
החיים האזרחיים בישראל מתנהלים תחת אזעקות חוזרות ונשנות, מקלטים מאולתרים וחוסר ודאות.
מי שמביעים תסכול, בין אם על קפה שהתקרר בדרך למקלט או על לילה ללא שינה, אינם מבקשים לסיים את המלחמה, אלא דווקא מבטאים את רצונם בחיים נורמליים.
היכולת לקטר, להתלונן ולדרוש יותר מהמציאות היא עדות לכך שהאזרחים עדיין מאמינים שאפשר לחיות כאן אחרת.
המציאות הקשה מתבטאת גם במערכת הבריאות. בתי חולים בישראל הסבו חניונים לחדרי לידה משותפים בשל המצב הביטחוני.
לידה תחת מלחמה
נשים בהריון נאלצות להתמודד עם לידה בתנאים חריגים, תחת אזעקות ובצל תחושת חוסר ביטחון.
עבור רבות מהן, עצם הדרישה להפוך את הלידה לסמל לאומי ,תוך שירת המנונים ודגלים, היא חדירה לפרטיות וניסיון לכפות עליהן נרטיב ציוני.
יש מי שמבקשות להבהיר: גם יולדות בזמן מלחמה זכאיות לשקט, לכבוד ולבחירה אישית.
מקור: TRT World and agencies
