איראן מפעילה בשבועות האחרונים מצור ימי סלקטיבי על מצר הורמוז, אחד מעורקי האנרגיה המרכזיים של העולם, צעד שמטלטל את שוקי הנפט והגז ומגביר את החשש מפגיעה חמורה בכלכלה העולמית.
נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ מפעיל לחץ פומבי על מדינות נאט"ו ועל שותפות אסייתיות להצטרף לקואליציה ימית לליווי שיירות מכליות, אך רבות מהן מסרבות להיגרר לעימות צבאי רחב היקף עם איראן, עימות שנתפס בעיניהן כתוצאה של מדיניות אמריקנית יוזמת.
במקביל, רוסיה ובעיקר הנשיא ולדימיר פוטין, נהנית מהזינוק במחירי הנפט, בעוד וושינגטון מנסה להציג את המהלך האיראני כאיום על "הסדר העולמי".
ישראל, מצידה, מספקת מודיעין לארצות הברית ומעורבת מאחורי הקלעים בתכנון אפשרויות פעולה צבאיות, כולל תרחישים להשתלטות אמריקנית על האי חארג, מרכז יצוא נפט חשוב במפרץ.
חשיבות מצר הורמוז לכלכלה העולמית
מצר הורמוז, שרוחבו בנקודה הצרה כ־21 מייל ימיים בלבד, הוא נתיב אסטרטגי שדרכו עוברת כמות עצומה של נפט וגז ממדינות המפרץ אל אסיה ואירופה.
כ־20% מצריכת האנרגיה של הכלכלות המרכזיות באירופה ובאסיה תלויה בזרימה החופשית דרך המצר.
סין מקבלת כ־10% מצריכת הנפט שלה מאיראן, לעיתים במחירים מוזלים, למרות הסנקציות האמריקניות הכבדות האוסרות על טהרן לייצא נפט וגז.
הודו תלויה בגז נוזלי מהמפרץ, מקטאר, עיראק, כוויית ומדינות נוספות בעיקר לצרכי משקי בית. חסימה ממושכת של המצר מאיימת לפגוע ישירות בביטחון האנרגטי שלה.
כלכלנים באירופה מזהירים כי אם המצר יישאר חסום עוד כמה שבועות, מחירי הנפט עלולים להגיע לכ־140 דולר לחבית, רמה שעלולה לגרום למיתון ולהאטה בצמיחה ברוב מדינות האיחוד האירופי. חסימה ארוכה יותר עלולה, לפי הערכות, להוביל לפגיעה ממשית בצמיחה העולמית.
הפגיעה במדינות המפרץ
חסימת מצר הורמוז פוגעת קשות במדינות המפרץ, בעלות בריתה של וושינגטון, שאמנם נהנות זמנית ממחירי אנרגיה גבוהים יותר, אך נאלצות לצמצם את תפוקת הנפט שלהן משום שהן אינן מסוגלות לייצא את כולו ומתקני האחסון שלהן מלאים כמעט לחלוטין.
סעודיה היא היחידה שבנתה לעצמה אלטרנטיבה חלקית: צינור נפט מזרח–מערב שמעביר כ־4 מיליון חביות נפט ביום משדות הנפט בחוף המפרץ לנמל ינבוע בים האדום, ומשם למכליות המפליגות לאירופה. גם פתרון זה, עם זאת, אינו מסוגל לענות על הביקוש העולמי.
ארצות הברית
ארצות הברית הפכה בשנים האחרונות לעצמאית אנרגטית ואף ליצואנית נפט, ולכן אינה סובלת ממחסור ישיר באנרגיה בעקבות חסימת המצר.
אך עליית מחירי הנפט בשוק העולמי כבר תורגמה לעלייה של כ־40 סנט במחיר גלון בנזין או דיזל בתחנות הדלק בארה"ב.
עבור טראמפ, שהבטיח לבוחריו להוזיל את יוקר המחיה לקראת בחירות אמצע הקדנציה, מדובר בהתפתחות פוליטית בעייתית.
הוא מנסה להציג את המשבר כעניין בינלאומי שמחייב שיתוף פעולה של מדינות נאט"ו והשותפות באסיה, אך רבות מהן רואות בכך ניסיון אמריקני לחלוק את המחיר של מדיניות עימותית מול איראן.
איראן מפעילה חסימה סלקטיבית: היא מאיימת ופוגעת במכליות המנסות לעבור במצר, אך מחריגה מכליות המובילות נפט וגז לסין ולהודו. בכך היא מצמצמת את הנזק הכלכלי הישיר לעצמה ומשמרת לעצמה תמיכה מדינית וכלכלית משתי מעצמות אסייתיות מרכזיות.
סין מצידה אינה לוחצת על טהרן לפתוח את המצר, ומעניקה לה גיבוי מדיני בזירה הבינלאומית, כולל באו"ם. לפי דיווחים, בייג'ינג מספקת גם סיוע מודיעיני והבטחות לשיתוף פעולה בשיקום כלכלת איראן לאחר סיום המלחמה.
הודו, שביקשה מאיראן שלא לחסום את מכליות הגז הנוזלי המפליגות אליה, הודיעה כי לא תצטרף לקואליציה הימית הבינלאומית שטראמפ מנסה להקים. בכך היא מאותתת שהיא אינה מוכנה להיגרר לעימות צבאי רחב בשל אינטרסים אמריקניים.
מצר הורמוז הוא אזור צר יחסית, עם שני נתיבי שיט בלבד למכליות כבדות, אחד נכנס למפרץ הפרסי ואחד יוצא ממנו, כל אחד ברוחב של כ־שני מיילים ימיים. לאורך החוף האיראני ובשבעה איים שבשליטתה, בהם האי קשם, פרוסות יכולות צבאיות המאפשרות לטהרן לאיים על כל כלי שיט שינסה לעבור בניגוד לרצונה.
בין האמצעים שבידי איראן:
טילי חוף–ים: כולל דגמים מבוססי טכנולוגיה סינית כמו C802, שנעשה בהם שימוש בעבר על ידי בעלי בריתה של איראן באזור.
טילים בליסטיים נגד ספינות: שטהרן טוענת כי פיתחה, ומציגים איום על כלי שיט גדולים.
מוקשים ימיים: איראן יכולה להטיל מאות מוקשים בנתיבי השיט, כפי שעשתה בשנות ה־80 ב"מלחמת המכליות" מול עיראק, מה שעלול לחסום את המצר למשך חודשים.
סירות מהירות של משמרות המהפכה: סירות מרוץ חמושות הפועלות בנחילים, המסוגלות להצמיד מטעני נפץ, לשגר טילים קצרי טווח ואף לשמש כסירות נפץ בלתי מאוישות.
רחפנים וכטב"מים תוקפים: איראן משתמשת בהם כבר שנים נגד ספינות הקשורות לישראל ולבעלות בריתה, ומכליות נפט וגז הן מטרה פגיעה במיוחד.
יכולות תת־ימיות: כולל צוללות מאוישות ורובוטיות שניתן להפעיל למשימות חבלה.
למרות דיווחים אמריקניים על פגיעה בחלק מהיכולות הימיות של איראן, ההערכה היא שנותרו בידי טהרן עשרות סירות מהירות וטילי חוף–ים מוסתרים במערות לאורך החוף ובאיים.
גורם בכיר בצבא הישראלי טען בפני ועדת חוץ וביטחון של הכנסת כי איראן כבר הטילה יותר מעשרה מוקשים ימיים גדולים במי המצר, וכי מדובר ככל הנראה במוקשים הנשלטים מרחוק.
הפנטגון, לעומת זאת, טוען שאין בידיו הוכחה מודיעינית אמינה לכך.
גם אם אין ודאות לגבי היקף המוקשים, כל ניסיון אמריקני לפתוח את המצר בכוח יחייב היערכות כאילו המים ממוקשים: שימוש באמצעי שלייה ונטרול מוקשים לפני שניתן יהיה להעביר שיירות מכליות בבטחה.
תהליך כזה עשוי להימשך לפחות שבוע וחצי עד שבועיים, פרק זמן שבו מחירי האנרגיה בעולם ממשיכים לעלות.
טראמפ לוחץ על נאט"ו
אם מצר הורמוז יישאר סגור כחודש וחצי, כלכלנים מזהירים מפני סכנה ממשית לשפל עולמי.
טראמפ, הנתון ללחץ פנימי וחיצוני, מנסה לגייס מדינות נאט"ו ושותפות נוספות למבצע ליווי שיירות בינלאומי.
הוא דורש זאת בפומבי ובטון תקיף, וטוען כי אם הכלכלה העולמית היא הנפגעת העיקרית, על המדינות התלויות בזרימת הנפט מהמפרץ להשתתף גם הן בפתיחת המצר.
לנאט"ו יש ניסיון קודם באבטחת שיט אזרחי, למשל מול החות'ים במצר באב אל־מנדב בשנים 2023–2024, וטראמפ מנסה להציג זאת כמודל לפעולה.
אולם מדינות אירופה ואסיה אינן ממהרות להיענות. רבות מהן אינן מעוניינות להיגרר למלחמה אזורית עם איראן, שאינן משוכנעות בנחיצותה, ושבציבור שלהן קיימת התנגדות פוליטית עמוקה להיות מובלות לעימות על ידי וושינגטון.
מקור: TRT World and agencies
