לאחר מלחמה ישראלית של 22 חודשים בעזה, לפי גורמי חמאס והמתווכים, חמאס שרד, חיזק את מעמדו הפוליטי והשיג הישגים משמעותיים, מה שמראה כי התנועה יצאה מנצחת מהמלחמה.
חמאס, שבחודשים האחרונים נחסר לכוחותיו חלק מהיכולת המבצעית, יוצא מן המלחמה עם הישגים מרכזיים: שחרור אסירים חלקי והחזרת הנושא הפלסטיני אל סדר היום הבינלאומי.
עשרות אלפי הרוגים ופגיעות חומריות ונפשיות בלתי הפיכות, מציאות שהעמידה את סבלם של הפלסטינים במרכז התקשורת והציבור העולמי, ובחלקה גם הובילה ללחץ דיפלומטי על ישראל לפתוח במו״מ ולהסדיר חילופי שבויים.
גם לאחר פגיעה משמעותית בזרועותיו הצבאיות, חמאס הצליח לשמר את המערך הארגוני וההנהגתי בעזה, ללא התפרקות מבית או הקמת כוח מתחרה משמעותי. לפי פרשנים פלסטינים, זהו הישג אסטרטגי של ממש: יכולת להישאר שחקן רלוונטי למשא־ומתן ולניהול עתידי של ההשפעה הפוליטית בשטח.
הישג ראשון שמייחסים לו תומכיו הוא ההחזרה של הסוגיה הפלסטינית למסגרת השיח העולמי.
מדיניות שראשי ממשלות ישראל שאפו, להדחיק את הנושא, לא צלחה: תהליך המו״מ הבינלאומי, התיווך הקטארי-מצרי-טורקי והעניין התקשורתי הרחב החזירו את זעקת העם הפלסטיני לפסגת הדיון הגלובלי.
ההישג השני, לפי מקורות פלסטיניים, הוא פתיחת בתי הסוהר בישראל, כלומר שחרור רישמי של מאות אסירים פלסטינים כחלק מהסבב הראשון של חילופי שבויים.
עבור משפחות הפלסטיניות מדובר בניצחון מוסרי: אסירים שנעצרו באופן שרירותי, שיבת חלק מהם היא עדיפות לאומית ורגשית. מצד שני, עבור המתבונן החיצוני, המידות בין מחיר המלחמה לבין כמות האסירים המשוחררים מעוררות ויכוח עמוק.
ישראל, לעומת זאת, יוצאת מהמלחמה כשהיא נאלצת להכיר במציאות אחרת: צבא חלש ללא הישג אסטרטגי ברור, תלות גוברת בתמיכת וושינגטון, וללא פתרון מדיני ארוך טווח מול הפלסטינים. כפי שתיאר פרשן אזורי, "ישראל נותרה עיירה מבוצרת עם חיל אוויר, אבל ללא חזון מדיני".
קטאר התבלטה כמגרש דיפלומטי מרכזי: מדינה קטנה בגודל האוכלוסייה אך בעלת השפעה ניכרת במתו"מ ובשימור ערוצי התקשורת בין הצדדים. מבחינה מדינית, תפקיד המתווך קיבע את מעמדה ככוח אזורי שמשלב דיפלומטיה, כספים וקשרים גלובליים.
מקור: TRTWorld and agencies
