בחודשים האחרונים התאבדו שני מפעילי מל״טים בהכוחות הישראליים, ועשרות אחרים סובלים מקריסה נפשית חמורה. לפי תחקיר של עיתון הארץ, אחד מהקצינים שהתאבד היה קצין מילואים ותיק שהפעיל מל״טים במשך שנים. כמה שבועות לפני מותו אמר לסביבתו הקרובה: “למלחמה הזאת יהיו השלכות שלא נוכל לצפות חייבים לעצור.”
הציבור בישראל עדיין אינו יודע את שמות הקצינים, בשל צו איסור פרסום. חבריהם מספרים כי “הם היו רחוקים פיזית משדה הקרב, אך מבחינה נפשית היו בלב המלחמה.”
מפעיל מל״ט נוסף מתאר את שעבר עליו במהלך השירות:
“אנשים חושבים שהעבודה שלנו דומה למשחק פלייסטיישן — אבל הם טועים. מאחורי המסך אנחנו מקבלים החלטות על חיים ומוות. אנחנו מחליטים מי יחיה ומי ימות. אנחנו אחראים למותם של אלפי בני אדם, ולפעמים, בטעות, גם של ילדים.”
חייל אחר משתף בתחושת הקרע הפנימית שחווה:
“המפקד שלי הורה לי לירות בשני אנשים שהתקרבו מדרום. רק אחר כך הבנתי שהם היו שני ילדים. אולי הם חיפשו אוכל, אולי הם פשוט הלכו לאיבוד — מי יודע? מאז, בכל לילה, אני חי את הרגע הזה מחדש.”
מומחים מגדירים מקרים כאלה כ־“פציעה מוסרית”. פרופ’ זהבה סולומון מאוניברסיטת תל אביב מסבירה:
“כאשר חייל מודע לפער בין הקוד האתי שלו לבין מעשיו בפועל, נוצר קרע פנימי שמפרק אותו מבפנים.”
במלחמותיה הקודמות של ישראל כמעט ולא נרשמו מקרים דומים. אולם המלחמה האחרונה בעזה, באורכה, בהיקף ההרס ובמספר ההרוגים, נחשבת לאחת מהמבצעים הארוכים והקשים בתולדות ישראל. בשל כך, בהכוחות הישראליים החלו לראשונה בבדיקת ההשפעה הנפשית על מפעילי המל״טים.
מפעיל אחר מספר כי התמוטט נפשית לאחר שצפה בתמונות מעזה בערוץ הטלגרם:
“פתאום הבנתי שאני חלק מכל ההרס הזה. הרגשתי שחלק מהגופות נושאות את שמי. המפקדים לא הכינו אותנו למחשבות כאלה. כשהמשימה הסתיימה, הם שכחו מאיתנו.”
המלחמה בעזה הובילה להרס הומניטרי חסר תקדים באזור. בהפצצות הכבדות נהרגו אלפי אזרחים, בהם נשים וילדים. ארגונים בינלאומיים מדגישים כי השלכות המלחמה על האוכלוסייה האזרחית יימשכו שנים ארוכות ויותירו צלקת עמוקה.
