התקיפה בדוחה הפכה בתוך ימים ספורים לסנונית נוספת במשבר הדיפלומטי הגדול שסחף את האזור, אך עבור מצרים המשמעות הייתה מיידית וברורה: קהיר מאותתת כי לא תקבל עוד באופן אוטומטי החלטות דיפולמטיות שיפגעו באינטרסים הלאומיים שלה, ושיש לה גבול סבלנות כלפי מדיניות ההסלמה של ממשלת נתניהו.
גורמים מצריים הודיעו כי למרות שלא יורידו לחלוטין את מעורבותם בדיונים על הפסקת האש, הם עשויים לצמצם את התפקיד המצרי ולשמור על קשרים מצומצמים בלבד, עד שישראל תשנה את גישתה.
ההודעה הזו אינה רק רטוריקה: מצרים היא עורק חיוני לתחבורה הומניטרית, לשערי המעבר ולתפעול תשתיות ההסגר בין עזה לשאר העולם; צמצום מעורבותה יפגע מיידית בזרימת סיוע ובתיאום לקרנות שיקום.
בפועל, הדיווחים מצביעים על הנמכת רמת התקשורת בין קהיר לבין ישראל לרמה דיפלומטית־מינימלית — רגרסיה שלא נרשמה מאז שהיחסים הועברו בעיקר לוועדה הצבאית המוסכמת במסגרת הסכמי קמפ דיויד.
לפי מקורות במערכת הביטחון המצרית, אם יימשך הכיוון המסוכן שמיוחס למנהיגות הישראלית, מצרים תמנע מעיסוק מעבר לאינטרסים ביטחוניים־ישירים ותעדיף לפעול לבד או במסגרת מיזמים אזוריים אחרים.
המתקפה בדוחה ובמיוחד התגובה הקטארית החריפה לגינוי ולפתיחת צוות משפטי, הדליק אצל קהיר נורת אזהרה לגבי סיכון ישיר לריבונות המתווכים ויכולתן להגן על תהליכי התיווך.
מקורות מצריים ציינו שגם דרישותיהן הנשנות של קהיר להרחבת גישה הומניטרית לעזה נדחו בעבר מצד ישראל, ועכשיו מצטרפת לכך תחושת עלבון לאומי אחרי פעולה שבוצעה על אדמת מדינה שממלאת תפקיד קריטי בתהליך השלום.
השאלה היא: מי יחליף את תפקיד מצרים אם קהיר תגביל את עצמה? קטאר ביצעה תיווך פעיל, אך גם היא הותקפה.
הקירור ביחסים עם ישראל עלול ליצור חלל דיפלומטי שבו לא תהיה גורם אמין שיכול להבטיח קיום משא ומתן יציב ושחרור שבויים; בכך תיפגע לא רק האפשרות להפסקת אש זמנית, אלא גם תקוות השיקום ההומניטרי והחזרת השבויים.
מקור: TRT World and agencies
