בדרום לבנון, לאורך הגבול עם ישראל, הכפרים נותרו במצב חמור של הרס ואובדן. בתים, בתי ספר ותשתיות הותקפו ונחרבו במהלך המלחמה הישראלית של הכיבוש הישראלי על לבנון.
תושבים רבים נאלצו לברוח מבתיהם, והשיבה חזרה קשה מאוד בשל נוכחות מתמשכת של הצבא הישראלי והמתיישבים הישראלים מעבר לגבול.
חלק מהכפרים, כמו כילא, אל-חיאם ומרג' עיון, נשארו חרבים ונטושים, והקהילות המקומיות מתקשות לשקם את עצמן.
"אנחנו חיים בפחד תמידי, אין לנו הגנה, וכל יום הוא איום על החיים שלנו," מספר תושב מקומי, כשהוא מסתכל על ההרס שנותר מההתקפות.
הכיבוש הישראלי ממשיך לשלוט בגבול, מפקח על התנועה ומונע מהכפרים להתאושש.
בעוד המתיישבים הישראלים חיים בביטחון מלא, מוגנים ומנותקים מהמציאות, הלבנונים מתמודדים עם אובדן בתים, אדמות ופרנסה.
בניגוד למצב בדרום לבנון, בצפון ישראל בונים ומשקמים את היישובים, בתי מגורים חדשים נבנים ותשתיות מתוקנות במהירות. המתיישבים חווים שגרה נורמלית. בעוד שבלבנון ההרס מהמלחמה האחרונה נמשך, ותושבים רבים נאלצים להתמודד עם חורבות בתיהם, אדמות חרבות וחוסר ביטחון יומיומי. ההבדל בולט: בצפון נבנים חיים חדשים, בדרום – כאב, אובדן והשפלה יומיומית.
אין גישה לתשתיות בסיסיות כמו מים, חשמל, חינוך או שירותי בריאות, והקהילות מקבלות מעט מאוד סיוע חיצוני.
מקור: TRTWorld and agencies
