במשך שנים רבות עוצבו הדיונים הציבוריים בישראל סביב סוגיות ביטחוניות בעיקר דרך הצלחות מבצעיות של המוסד ושירות הביטחון הכללי (שב״כ) מחוץ לגבולות המדינה, חדירות מודיעיניות ופעולות של “מודיעין מונע”. 

ואולם בחודשים האחרונים מצביעים כתבי אישום ודיווחים על מעצרים, שפורסמו בתקשורת הישראלית, על תמונה מורכבת: יכולתה של המודיעין האיראני לגייס סוכנים מקרב אזרחי ישראל נמצאת בעלייה ברורה.

במיוחד במהלך הלחימה בעזה ובמהלך העימות שנמשך 12 ימים בין איראן לישראל, ניכר כי איראן חרגה משיטות הריגול הקלאסיות ואימצה מודל של גיוס “בעל סף כניסה נמוך”, המבוסס על רשתות חברתיות, אפליקציית טלגרם ומערכות תשלום בקריפטו. 

על פי מידע שהופיע בתיקי בתי המשפט של גופי הביטחון הישראליים, מודל זה נשען על משימות קטנות, תשלום מהיר והסלמה הדרגתית בדרישות.

מספר המקרים שאותרו בשנים האחרונות

על פי מקורות ביטחוניים בישראל, מאז אפריל 2024 בלבד נעצרו או הוגשו כתבי אישום נגד יותר מ־30 אזרחים ישראלים בחשד למגע עם גורמי מודיעין איראניים, שיתוף פעולה או ריגול.

לדברי גורמים רשמיים, בחלק ניכר מהמקרים לא יזמה איראן את הקשר, אלא אזרחים ישראלים שנקלעו למצוקה כלכלית, כאשר החיפוש אחר “כסף קל” בטלגרם וברשתות החברתיות האחרות שימש זרז למגעים. 

בכמה מהתיקים צוין כי המשימות הראשונות כללו פעולות שנראו לכאורה בלתי מזיקות – צילום תמונות, חלוקת עלונים או ריסוס גרפיטי – אך בתוך זמן קצר הובילו לאיסוף מודיעין על מתקנים צבאיים, העברת חבילות ואף הצעות להתנקשויות.

ישראלים שפעלו כסוכנים עבור איראן

אחד המקרים הבולטים מהתקופה האחרונה הוא תיקו של מרדכי מוטי ממן, בן 72. על פי רישומי בית המשפט, ממן יצר קשר עם גורמים איראניים, הוברח בחשאי לאיראן, והוצעו לו משימות שכללו הטמנת אמצעי לחימה בישראל וצילום אזורים הומי אדם.

על פי כתב האישום, גורמים איראניים הציעו תשלום של 150 אלף דולר עבור חיסול ראש הממשלה בנימין נתניהו, ראש השב״כ דאז רונן בר או שר הביטחון דאז יואב גלנט, בעוד שממן דרש סכום של מיליון דולר.

בסופו של דבר נגזרו עליו 10 שנות מאסר בגין מגע עם סוכן זר וכניסה בלתי מורשית למדינת אויב.

בתיק נוסף הואשם תושב תל אביב בן 27 ביצירת קשר ביוזמתו עם גורם איראני, ובצילום נקודת פגיעת טיל ברמת גן, מוזיאון תל אביב ואתרים ציבוריים נוספים, והעברתם למפעיליו.

מקרהו של דניאל קיטוב, בן 26 מפתח תקווה, המחיש את השימוש האיראני בפעולות פסיכולוגיות וסמליות: קיטוב ריסס כתובות גרפיטי פוליטיות במספר מוקדים, על פי הנחיות מגורם איראני, תמורת תשלום.

אחד המקרים הרגישים ביותר נגע לשני חיילי מילואים בהכוחות הישראליים. יורי אליאספוב, בן 21, ששירת ביחידת כיפת ברזל, העביר מידע ותיעוד רגישים על מערכת ההגנה האווירית לגורם איראני, ובהמשך גייס את חברו גאורגי אנדרייב, ששירת בקריה בתל אביב. על פי החומר המשפטי, אליאספוב קיבל 2,500 דולר ואנדרייב 50 דולר.

בנוסף, נחשף מקרה של נער בן 13 מתל אביב, שהופעל באמצעות טלגרם על ידי חשבונות המזוהים עם איראן, ריסס גרפיטי והונחה לצלם מערכות כיפת ברזל – מקרה המדגיש כי איראן אינה מבחינה בגיל או בפרופיל בעת גיוס סוכנים.

התמונה העולה מהפרשות האחרונות מצביעה על כך שהעימות בין ישראל לאיראן אינו מתנהל רק במישור הצבאי והדיפלומטי, אלא גם כמערכת הזדמנויות הניזונה משיקולים כלכליים.

 מודל הגיוס האיראני – זול, רחב היקף ומדורג – יוצר פגיעוּת משמעותית דרך “הגורם האנושי”, חרף העליונות הטכנולוגית של מערכת הביטחון הישראלית.

אף שהתקשורת הישראלית ממשיכה להדגיש את סיפורי ההצלחה של המוסד והשב״כ, ריבוי התיקים והגיוון בפרופיל החשודים מביאים לערעור גובר של הנרטיב הזה. 

העלייה במספר הישראלים שפעלו כסוכנים עבור איראן אינה משקפת רק עבירות פליליות בודדות, אלא מצביעה על בעיה עמוקה יותר – כלכלית, פסיכולוגית וביטחונית – בתוך החברה הישראלית.