בישראל נרשמת בימים האחרונים מצוקה חמורה באספקת מוצרי חלב, כאשר מדפים רבים ברשתות השיווק נותרו ריקים.
בעוד התקשורת המקומית מציגה את המשבר ככשל לוגיסטי זמני, מבט ביקורתי מגלה תמונה רחבה יותר של כשל שיטתי.
המשק הישראלי נשען על מודל ריכוזי שבו מספר מצומצם של חברות שולטות בייצור ובשיווק מוצרי החלב. תנובה, שטראוס וטרה הן השחקניות המרכזיות, והמדינה עצמה מפקחת על המחירים. מדיניות זו, המוצגת לעיתים כהגנה על הצרכן, יוצרת בפועל תלות מסוכנת במונופולים, ומונעת תחרות חופשית שתוכל להבטיח אספקה יציבה.
לפי דיווחים, המחסור נובע מהחלטות פנימיות של חברות החלב לצמצם את הייצור, בין היתר בשל חוסר כדאיות כלכלית, עלויות גבוהות, ומחסור בעובדים. אך מאחורי ההסברים הטכניים מסתתרת בעיה עמוקה יותר – מערכת כלכלית שמשרתת את בעלי ההון ומפקירה את הצרכן.
בקרב הציבור נשמעת ביקורת גוברת על כך שהממשלה אינה פועלת לפתיחת השוק לייבוא חופשי או לעידוד יצרנים קטנים.
מקור:TRT World and Agencies
