בעוד ישראל ממשיכה להציג את עצמה כמעצמה טכנולוגית וכלכלית, מחקר חדש של מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית מציב תמרור אזהרה ברור: המבנה הדמוגרפי החריג של המדינה – הכולל שיעור גבוה של אוכלוסיות שאינן משתתפות באופן מלא בשוק העבודה – עלול להוביל לקריסה כלכלית עד אמצע המאה.
המחקר מתבסס על מודל בינלאומי בשם חשבונות העברות בין-דוריות (NTA), שמנתח כיצד קבוצות גיל שונות תורמות או צורכות משאבים ציבוריים לאורך חייהן. הכלי, שנמצא בשימוש גופים כמו קרן המטבע והאו"ם, מאפשר להבין את מאזן ההכנסות וההוצאות של המדינה דרך פריזמה של מיסוי, קצבאות, חינוך ובריאות.
לפי התחזיות, עד שנת 2050 שיעור האוכלוסייה החרדית יזנק מ־12.5% ל־20.5%, ושיעור הקשישים יעלה מ־8.2% ל־11.2%.
שתי קבוצות אלו מאופיינות בתרומה פיסקלית נמוכה – החרדים בשל שיעורי תעסוקה נמוכים, והקשישים בשל גילם. מנגד, האוכלוסייה היהודית הלא-חרדית, שמממנת כיום את רוב השירותים הציבוריים דרך מיסוי, צפויה להזדקן במהירות ולצמצם את תרומתה.
החוקרים – פרופ' אלכס וינרב, קיריל שרברמן ופרופ' אבי וייס – מדגישים כי ישראל חריגה בין מדינות ה-OECD במבנה הגילים שלה, ובכך גם באתגרים הכלכליים שהיא ניצבת מולם.
הם קוראים לקובעי המדיניות לפעול בדחיפות לעידוד תעסוקה בקרב גברים חרדים ונשים פלסטיניות אזרחיות ישראל, כדי למנוע מצב שבו קבוצות קטנות נושאות בנטל הכלכלי של כלל האוכלוסייה.
המחקר אינו מתמקד רק במספרים, אלא גם בשאלות של ערבות הדדית, צדק חברתי והקצאת משאבים. הוא מציע מבט ביקורתי על מדינה שממשיכה להרחיב את הפערים בין קבוצות אוכלוסייה, תוך התעלמות מהשלכות ארוכות הטווח של מדיניותה.
מקור: TRTWorld and agencies
