הסמרים, קבוצה דתית עתיקה המונה כיום כמה מאות נפשות בנבלוס ובג'בל גרזים, זוכים לאזרחות ישראלית מבלי לוותר על זהותם הפלסטינית או על האזרחות שלהם.
הם רואים עצמם חלק מהעם הפלסטיני ומתנגדים לכל ניסיון להכתירם כיהודים, תוך שהם מתחייבים לשמירה על הזהות והמסורת הדתית שלהם. הם מאמינים בשלום ובזכותו של העם הפלסטיני לחירות מלאה, וטוענים כי לא יהיה שלום אמיתי ללא הקמת מדינה פלסטינית.
הקהילה הסמרית שומרת על מסורתה הדתית המיוחדת, המתבססת אך ורק על חמשת ספרי התורה הראשונים, ומאמינה כי האל גירש אותם בעבר.
רבים מהם חיים בפלסטין כאסירים למעשה, נכללים במגבלות הכיבוש ומשמשים לעיתים כלי מיקוח פוליטי עבור ישראל מול קהילות יהודיות אחרות בעולם.
מצבם של הסמרים נפגע עוד יותר עקב מגבלות תנועה חמורות.
מוזיאון הסמרים בג'בל גרזים לא ראה מבקרים כבר חמש שנים, והקהילה נאלצת לסגור את חנויותיה ומשרדי העיר בשעות מוקדמות כדי להצליח להגיע למקום לפני שהחיילים סוגרים את המעבר.
הכהן חוסני מציין כי אין שום הקלה או יחס אנושי, גם כשמדובר בקשישים או חולים.
הסמרים אף זכו לייצוג פוליטי, יאסר ערפאת העניק להם מושב בפרלמנט הפלסטיני ב-1996, אך הם עדיין סובלים ממגבלות חמורות על חייהם הדתיים.
אזור מגוריהם מחולק לפי הסכמי אוסלו, והכיבוש סוגר את האזורים הגבוהים בג'בל גרזים, שם הם מבצעים את טקסיהם הדתיים, וחפירות ארכיאולוגיות ישראליות מנסות למחוק את ההיסטוריה והקדושה של המקום.
לסמרים אין השפעה פוליטית בתוך ישראל, הם מבודדים חברתית ונפגעים מדיניות הכיבוש הישראל.
יחד עם זאת, הם שומרים על קשר עמוק עם העם הפלסטיני, תוך התנגדות למדיניות הכיבוש הישראלי ולמגבלות החמורות שמטילה ישראל על חייהם הדתיים והלאומיים.
למרות הקשיים, הסמרים ממשיכים לשמור על מסורתם הדתית ולהיאבק על חירותם וזכויותיהם, תוך התנגדות למדיניות הכיבוש והגבלות התנועה שמטילה ישראל על חייהם.
הם מדגישים כי אף שקיבלו אזרחות ישראלית, הם לא וויתרו על זהותם הפלסטינית, וממשיכים לראות את עצמם חלק מהעם הפלסטיני, תוך שמירה על שתיקה מחושבת כדי להגן על חיי בני קהילתם, בעוד ישראל מנצלת אותם לעיתים כמרכיב במגעים פוליטיים מול סמרים מחוץ לפלסטין.
מקור: TRTWorld and agencies
